בפסגה משולשת ביוזמת נשיא מצרים, שהתקיימה לפני שבועות ספורים בבגדד, הושקה חזית חדשה על ידי מנהיגי עיראק, ירדן ומצרים. מטרת המפגש היא לקדם שיתוף פעולה בתחומים שונים וסנכרון מהלכים מדיניים בין השלושה.
לפני עידן השלום קראו לחזית מהסוג הזה חזית הסירוב או חזית ההתנגדות. התנגדות לקיומה של ישראל, כמובן. הכל נעשה אז בהשראת מנהיגה של מצרית, נאצר. כיום השלושה קראו לה החזית נגד הקיצוניות. רמז לאיראן וגרורותיה.
מאז פלישת סדאם חוסיין לכווית ב־1990, לא ביקר נשיא מצרי בעיראק. כנ״ל גם לגבי מלך ירדן. הפעם זה קורה כי המזרח התיכון לובש פנים חדשות. לנוכח הקוטביות ופעולותיה החתרניות של איראן במזרח התיכון, מצאו לנכון שלושת המנהיגים להציג קבוצה מגובשת ולהשמיע את קולם מחדש.
המפגש אפשר לנשיא מצרים פעם נוספת להדגיש את תפקידה המרכזי של קהיר. המלך הירדני עבדאללה, אשר נשען על א־סיסי, נתפס כגורם חשוב באזור. על הדרך המלך עושה נפשות לפתרון שתי המדינות ולתפקידה של ירדן כאפוטרופסית על המקומות הקדושים לאסלאם בירושלים.
עיראק, המתעוררת מדי בוקר למעשי איבה מדממים, מנסה להביא להפסקת ההתמודדות האמריקנית־איראנית על אדמתה. עיראק מעדיפה שאיראן לא תתערב בענייניה הפנימיים, ותניח לה לבנות את הריסותיה. אך לאיראן אג׳נדה שונה, ומכאן התסכול העיראקי. הקמתה של החזית המשולשת תסייע בשאיפות אלו.
לחזית זו משמעות נוספת. היא משמיעה קול חדש-ישן של מדינות מזרח־תיכוניות שפעם היו במרכז הזירה המזרח־תיכונית. מדינות המפרץ, שצברו השפעה ונוכחות בעקבות הסכמי אברהם עם ישראל, יוצרות גיבוי משמעותי לחזית החדשה.
המפגש המתוקשר של שלושת המנהיגים בבגדד מזכיר את הפתגם הערבי ״אני צועק לעברך שכנתי, כדי שחמותי תקשיב לי״. החמות כאן היא ארה"ב. לעיראק רזרבות אנרגטיות משמעותיות. למצרים כוח צבאי. לירדן כוח אדם מיומן. שילוב של השלושה במסגרת החזית שהוקמה, יבטיח עמידה אל מול האתגרים.
הזכרתי שבעבר חזית מעין זו היתה חזית ההתנגדות לישראל. כיום שתי מדינות מתוך השלוש נמצאות בהסכמי שלום עם ירושלים. מותר לקוות שעיראק, בקונסטלציה מתאימה, תצטרף למועדון עושי השלום עם ישראל. קהילות יהודיות ברחבי העולם ממוצא עיראקי עובדות במרץ כדי לקדם מטרה זו, ופיתחו מערכת יחסים מרשימה עם גורמים עיראקיים.
עיראק שוקלת לבנות צינור נפט המחבר את העיר בצרה לעיר עקבה בירדן. בבוא היום ניתן אולי לשלבו עם מועדון הגז והנפט הים־תיכוני, שמצרים וישראל שחקניות מרכזיות בו. התהוות החזית החדשה בתנאים השוררים כיום במזרח התיכון לא צריכה לגרום לחששות.
לפנינו שלוש מדינות ערביות שהתרחקו ממרכז הזירה בגלל בעיות משלהן. מצרים עם המהפכה; ירדן עם הטרור וכלכלה ירודה; ועיראק המדממת שלא ברצונה. עכשיו הן רוצות לשוב למרכז העניינים.
כך, מסתמנות יותר תקוות מחזית זו מאשר חששות ודאגה ממנה.
