הרהרתי בצ'רצ'יל, כשבועיים לפני הבחירות. ערב כניעת יפן והניצחון במלחמת העולם השנייה הוא הפסיד בבחירות והוחלף בקלמנט אטלי, יו"ר הלייבור. מי זוכר היום את אטלי?
בליל הסדר, כשהסבתי עם כל משפחתי, חשבתי שעל אף השגיאות והטעויות הבלתי נמנעות בדרך הטיפול במגיפה, בהתמודדות עם כאוס, ההיסטוריה תזכור ככל הנראה רק את ההישג המדהים של החיסונים בישראל. מהלכי הקרבות הפרטניים והסגרים יהיו נחלת עכברי ונברני הארכיונים. כי בתמונה הגדולה, וגם שונאיו יודעים, בנימין נתניהו הוציא אותנו ראשונים מהקורונה בזמן שיריביו הפוליטיים בלבלו את השכל.
אריק השני, מלך דנמרק, מת בשנת 1104, בזמנו הוא נודע בתור "אריק הבלתי נשכח", היום איש אינו זוכר למה. ומי יהיה גדעון סער בספרי ההיסטוריה?
לקח לי כמה ימים לעבד את התוצאה. בחירות השנאה. היא לא חדשה שנאת האחים. האנושות החלה ברצח אח את אחיו. ספר בראשית, ספר התשתית של זהותנו, רצוף משפחתולוגיה פתולוגית. גם אהבתם, גם שנאתם.
בית שני חרב בגלל שנאת חינם. מהי אותה שנאת חינם אם לא שנאה שגורמת למשפחה נורמטיבית בשולחן הסדר לשיר שירי נאצה נגד ראש הממשלה ולצייץ זאת בטוויטר?
את נתניהו מותר לשנוא. הוא לא נשפט בקנה מידה אנושי של הצלחה וכישלון. אפילו לאחר ההישג הכביר בהשגת החיסונים, היה צריך לחכות לראיון עם מנכ"ל פייזר כדי להבין מי טיפס על קירות חלקים וראה מעבר, כדי להביא לישראל את החיסונים.
אני שומע אנשים מהמחנה שלנו שואלים בעייפות "אולי די, אולי שיפרוש ויקימו ממשלה?". או פתאים, או תמימים. רבע מהעם בחר בנתניהו, חציו תומך בו.
אל תקנו את השקר על "מחנה השינוי". מחמיאים לעצמם, הם השפויים, הם הערכיים, כמה חארטות. מבעד לשפה האורווליאנית, מעבר ל"פייק" על ממשלת הריפוי והאיחוי, רואים את הגוש הממאיר של השנאה.
"אני חושב שאחת הסיבות שאנשים נאחזים בעקשנות בשנאות שלהם היא שהם חשים שכשהשנאה תחלוף, הם יצטרכו להתמודד עם הכאב", כתב הסופר האמריקאי ג'יימס בולדווין. אז מה כואב להם? מה כואב למחנה השיסוי והשנאה? האם באמת שחיתות מטרידה אותם? קץ הדמוקרטיה? לא. אלו אובדן השלטון וההגמוניה.
ואני מציע להקשיב למה שהם אומרים בריש גלי. בתחילת השבוע פרסם רוגל אלפר מאמר ב"הארץ" שבו פרש את הקונסטרוקציה הערכית המוסרית שהשמאל בנה לעצמו ואת הדרך שבה הוא מתכוון להשתמש בימין למטרותיו. אפשר לקרוא לזה תורת השלבים של השמאל.
"יש להכיר בכך שבעת הזאת סער הוא בעל ברית", כתב, "זו ברית זמנית. הרגע שבו יהיה צורך להילחם בו עוד יגיע. אבל לעת עתה הוא רחוק. ראשית, יש לדאוג לכך שנתניהו לא יוכל להקים עוד ממשלה ויעמוד למשפט... יש להתרגל לעובדה שבימים אלה גם אביגדור ליברמן איננו אויב, אף שגם הוא גזען ולאומן יהודי קיצוני. עוד תגיע העת של המלחמה באפרטהייד - ואז ליברמן וסער יחזרו להיות יריבים פוליטיים מרים.
"אלה אינם ימים רגילים. בימים אלה גם נפתלי בנט יכול להיות המועמד שלי ושל ניצן הורוביץ ושל מרב מיכאלי לראשות הממשלה. ממשלה לפרק זמן מוגבל".
אלפר משמיע את קול השבט שלו ומבחינתם המלחמה מושעית לשנה. קודם יסקלו את נתניהו ואז יחזרו לכל הג'אז הזה של הדתה, אפרטהייד ובקצה העליון מדינת כל אזרחיה. מבחינתו, בנט וסער הם אידיוטים שימושיים.
גם ברשת המנגינה דומה. מיקי גיצין, מנכ"ל הקרן החדשה לישראל, צייץ: "בנט עדיף מנתניהו, אם אפשר לומר זאת כך, משתי סיבות: א. מנגנון הכוח והשליטה של נתניהו, נוצרה שם מערכת חסרת מעצורים ונטולת גבולות, לוקח זמן לבנות מערכות כאלה. לבנט לא תהיה כזו. ב. הקואליציה שתיווצר (אני לא מאמין שתיווצר) תגביל את בנט מאוד, זה יהיה ממש מהלך להוצאת נתניהו וזהו".
יו"ר העבודה מרב מיכאלי אמרה בראיון לרשת ב' "אין סיבה לא להגיע לקונצנזוס בפעולות כלכליות־חברתיות. את כל השאר - דברים ששני הצדדים רוצים - צריך להשאיר בצד. אני לא רואה כרגע קואליציה שמעבירה זכויות לקהילה הגאה ותחבורה ציבורית בשבת". גם יאיר גולן, מזהה התהליכים ממרצ, השמיע דברים דומים.
מתוך הלך הרוח שלהם, החשוף והגלוי יש לומר, אני גוזר שתי מסקנות. אחת פוליטית־אידיאולוגית והשנייה נפשית. הפוליטי ברור, ממש סמינר מתקדם בהלכות אידיוטים שימושיים. כל הקוסמטיקה של ריפוי, איחוי, פיוס, על גבם של מיליון מצביעי ליכוד, לא תהפוך את העסקה הזו לכשרה.
זו תורת השלבים של השמאל, מתחילים בנתניהו ויסיימו במדינת כל אזרחיה. איך כתב אלפר? "אחרי שנתניהו יודח ויחוקקו החוקים שימנעו עוד נתניהו בעתיד, יגיע הזמן לשלב כוחות עם אזרחי ישראל הערבים ולהקים שמאל חדש".
אז קודם ישתמשו בבנט במטרת העל להסיר את אבן הראשה של הימין ולפרק את גוש הליכודניקים, ציונות דתית וחרדים. ואחרי שיחסלו את המנהיג היחיד שמצליח לאחד את שבטי הימין לגוש קוהרנטי, הם יחסלו את בנט.
זוכרים על מה דיברו פה רגע לפני 2019? זוכרים את ה"הדתה"? זוכרים מהדורות שנפתחות בציטוטי רבנים מ"עלי"? הבאים בתור יהיו הכיפות הסרוגות.
עם 13 קולות זו לא תהיה ממשלת ימין, אלא ממשלת ביזיון שלעומתה הממשלה הפריטטית תהיה מופת של שלטון ביסמרקי.
אם בנט יעשה טעות ויצטרף לגוש השנאה לא תהיה לו תקנה בימין. הוא יאבד את הבייס בזמן שהאופוזיציה בראשות נתניהו תטלטל את ממשלתו בהצעות חוק מביכות. בנוגע לסער אין טעם לדבר. שם זה לא אירוע פוליטי אלא אירוע נפשי. שנאה ונקמה. המסקנה השנייה שעולה מתוך דוברי השמאל מעידה שוב על מה שכבר ידענו. לא משפט צדק, לא מאבק בשחיתות, לא הליך הוגן מעניינים את שונאי נתניהו. הם רוצים ראש.
כלומר, הם לא עיוורים ולא תמימים, הם רואים את כל העיוותים בתיקי נתניהו ופשוט בוחרים להתעלם במודע משום שזה כרגע משרת את מטרת העל של תורת השלבים - הדחת נתניהו. השבוע שוב נחשפנו להעלמת הראיות של הפרקליטות, השיחות של אילן ישועה שנמחקו מהטלפון. שיחות שהפרקליטות העלימה ואלמלא עתירת פרקליטיו של נתניהו לעליון לא היו נחשפות. חרפה.
"טלו מאדם את ההליך ההוגן שלו ונטלתם ממנו את אנושיותו", כתב אהרן ברק, אבל בימים אפלים אלו, גם השנאה נוטלת אנושיות.
