הביביסטים בהלם: הציונות הדתית נוטשת. המתקפה הנוכחית נגד הכיפות הסרוגות רוויה בהשמצות ומלווה בשוליה בניחוח גזעני. כך באה לידי ביטוי האכזבה הקשה מסמוטריץ', שאולי לא העניק לנתניהו מרחב תמרון, או מבנט, שמסרב ליישר קו עם האינטרסים הליכודיים. בפרפראזה על אמרה ידועה, אני לא מתערבת באיך שהימין מנהל את המריבות הפנימיות שלו. אבל במתקפה הליכודית על הציונות הדתית, משולבות גם פוזיציה וגם היתממות.
פוזיציה, משום שאחרי שנים של פסילה מוחלטת של שותפות עם מפלגה ערבית - סמוטריץ' הפך לאויב העם רק משום שעמד על עמדתו, שעד לא מזמן היתה גם עמדת הליכוד. וכשבנט, היחיד שלא רכב על נמר ה"רק־לא־ביבי", פועל למצות את הקלפים הפוליטיים שקיבל, הוא הופך ברגע למפלצת. הכל קיצוני, הכל הפכפך.
אבל מפתיעה מכל היא ההיתממות מול שובה של "ברית האחים" - שאינה אלא גלגול של השותפות ההיסטורית בין השמאל הישראלי לציונות הדתית. פגשנו בה במשך שנים כשהמפד"ל היתה מעין סניף של מפלגת העבודה לדורותיה. זו בעצם ברית האליטות המשרתות של ישראל: השמאל החילוני הוותיק, עם הקיבוצים וההתיישבות העובדת, ובני הציונות הדתית, שבשנים האחרונות נוכחים בכל חוד חנית שיש במדינה: בצבא, בשירות הציבורי, בתקשורת. אליטה משרתת בפריחה.
ההזדהות ההדדית נוכחת במישורים רבים: חברתיים, תרבותיים, עדתיים וגם ברמת האינטרסים. לאורך שנים תוגמלה הציונות הדתית בתמיכות ממשלתיות - כולל ממשלות השמאל - למפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, וברצועת עזה עד ההתנתקות. כשם שהברית הזו מושרשת, כך גם הביקורת מצד השמאל החברתי בפריפריה על תעדוף ההתיישבות מעבר לקו הירוק על חשבון עיירות הפיתוח והשכונות.
המפנה אירע בהתנתקות, כשראשי המתנחלים הבינו שהציבור הישראלי לא יוצא מגדרו למען ההתיישבות, ואפילו הציבור המסורתי, המזרחי, הפריפריאלי, זה שמזוהה עם הליכוד ועם הימין האידיאולוגי, לא מתגייס בהמוניו כדי להציל את גוש קטיף. ההבנה הזו הובילה להחלטה מושכלת "להתנחל בלבבות", כלומר לשבור את החיץ בין המגזר לבין החברה הישראלית הרחבה, למשל בגרעינים תורניים בפריפריה, שלא תמיד הניבו השתלבות תרבותית בעיירות הפיתוח.
ההתנתקות חיזקה מאוד את הזיקה בין הליכוד תחת נתניהו לבין הציונות הדתית סביב ההתנגדות לנסיגות. אבל עכשיו, כשהסוגיה הפלשתינית כבר לא מככבת בוויכוח בין ימין לשמאל ואין איום מיידי על ההתנחלויות - המערכת הפוליטית־חברתית חוזרת לבריתות הישנות. אולי במקום לכעוס כל כך על הציונות הדתית שבעצם חזרה לזרועות מפא"י, ימצא הליכוד זמן לשקם את השותפות שהזניח בשנים האחרונות - זו עם הפריפריה.
