מי מפחד מאבישי בן חיים

ד״ר אבישי בן חיים הציג את התאוריה הכי חשובה שנכתבה כאן בשנים האחרונות להבנת החברה הישראלית. ההשפעה של התאוריה שלו היא עצומה והכניסה לשיח המינסטריימי של התקשורת והאקדמיה מונחים משמעותיים כמו : ישראל הראשונה והשנייה, אלימות לגאלית ועוד, והיא מתכתבת עם תפיסות של הוגים אחרים מהחשובים שהיו לנו כאן בשנים האחרונות כדוגמת ויקי שירן ז״ל ואחרים.

אפשר להסכים עם כל התאוריה, אפשר להסכים עם חלקה ואפשר לא להסכים בכלל. מה שאי אפשר לעשות זה לזלזל, להשתיק, או להגחיך את התאוריה עצמה או את ד״ר בן חיים.
החשיבות שלה אינה מוטלת בספק ומי שעושה זאת, עושה זאת כנראה ממניעים גזעניים או פוליטיים.

את המחלוקת האקדמית על התאוריה אפשר לשמוע ולהשמיע. שמעתי השגות כאלו ואחרות מאינטלקטואלים משמעותיים כמו ד״ר הני זובידה או ד״ר בני נוריאלי – ושניהם מתייחסים בכבוד לבן חיים ולהגותו. עצם העובדה שאני צריכה להגיד כזה דבר פשוט מוכיחה שדבר לא השתנה.
אני רוצה להזכיר שהיו בעבר תאוריות רבות מעוררות מחלוקת, שיח ואמוציות. מעולם לא ראיתי התנפלות כזו והקטנה כזו של מי שהגה אותן כמו שאנחנו רואים כלפי ד״ר בן חיים והעובדה הזו כשלעצמה מוכיחה חלק ניכר מהתאוריה שלו.

בשורות אלו ברצוני להתייחס למה שעשה בתחילת השבוע אמנון לוי – שהוא בעצמו אחד הקולות המזרחים החשובים שיש לנו בתקשורת הישראלית ובכלל.

לוי פרסם מאמר שלאחריו הזמין את בן חיים איליו לתוכנית לראיון עומק. לדאבוני קראתי את המאמר שלו וצפיתי בראיון שערך עם בן חיים ויצאתי בהרגשה קשה מאוד. כולנו יודעים שיש בין אבישי ואמנון רעות חברות ועבודה משותפת ארוכת שנים. אולם, המחלוקת על התאוריה של בן חיים שכוללת גם זלזול עמוק מאנשי תקשורת ואקדמיה גרמה כנראה גם לאמנון לוי לאמץ את הגישה הלא לגיטימית שעיקרה הגחכה וזלזול.

במהלך הדיון ניסה בן חיים להוכיח את התפיסה שלו לגבי אלימות לגאלית נגד מזרחים ימנים באמצעות נתונים די מדהימים על אחוזי העמדה לדין והרשעה של פוליטיקאים מזרחים לעומת פוליטיקאים אשכנזים. הנתונים מדברים בעד עצמם. שחיתות לא קיימת בקורלציה לעדה, אחוז האסירים יוצאי מדינות ערב והאסלאם בבתי הסוהר גם הוא מהווה הוכחה לכך, ישראל מסלילה, ואחר כך מענישה וכולאת על בסיס עדה.

לוי לא הסכים להקשיב לנתונים הקשים ובאמירות מזלזלות סיים את הריאיון. אני מבינה את הכעס שמעורר ד״ר אבישי בן חיים בשמאל, גם לי לפעמים קשה לשמוע אותו וכמובן שאני לא מקבלת את התפיסה שלו את נתניהו. אבל לפסול את המשמעות העמוקה של התאוריה בהבנת המאבק המזרחי בגלל פוזיציה פוליטית למעשה מחסל ושם בסימן שאלה שנים ארוכות של מאבק לתיקון משמעותי שכולנו שותפים לו הן מימין והן משמאל. מהבחינה הזו אמנון לוי פספס בענק.

החשיבות של הנתונים, החשיבות של תיאור המציאות הסוציולוגי של בן חיים עולה לאין שיעור על השאלה האם אנחנו אוהבים או שנואים את נתניהו. אפשר לא להסכים עם בן חיים אסור להשתיק אותו אסור לזלזל בו.