לפני כמה ימים פורסם באכסניה זו טור דעה של ארנון איתיאל, שעסק במשבר האקלים. לא אתייחס לנושאים שאינם קשורים למדע בטור, כמו הקישור לממשלה החדשה או עבודתם של אקטיביסטים להט"בים, אלא לאי־הדיוק המדעי בנושא האקלים והטיפול בו.
איתיאל ואחרים מתייחסים למשבר האקלים כבעיה ליניארית ופשוטה - שאפשר לטפל בה "אחר כך", כיוון שיש נושאים חשובים יותר לטפל בהם עכשיו, כמו ביטחון או כלכלה. לטענתם, בעוד עשרות שנים, כשהנזק מההתחממות יתחיל להראות את אותותיו, נטפל בבעיות הנקודתיות וזהו. אולם עבור האקלים של כדור הארץ, כבכל מערכת סבוכה, הפתרון לבעיות אינו פשוט כלל.
אתחיל ואציין את הידוע והברור: ההתחממות הגלובלית היא עובדה מוגמרת, המוסכמת על כמעט כל המדענים העולמיים בתחום. יתר על כן, 95%-99% ממדעני האקלים והגופים המחקריים הגדולים, כמו נאס"א והארגון המטאורולוגי הבינלאומי, גורסים כי מקורו של משבר האקלים בפעילות אנושית.
כבר כיום יוצרת ההתחממות הגלובלית נזק קטסטרופלי לסביבה. לדוגמה, הלבנת שוניות, נסיגת קרחונים חריפה, פגיעה במערכות האקולוגיות השונות, הקצנת מערכות מזג אוויר ועוד. בעתיד צפוי הנזק להחמיר מאוד, בתוספת בעיות שונות, כמו עליית גובה פני הים והכחדת מינים ומערכות אקולוגיות רבות. למעשה, כל עוד אנחנו, כאנושות, לא מנסים להתקדם לעבר הפתרון - אנחנו מקרבים את כדור הארץ לנקודת האל־חזור.
בנקודה זאת, כמעט כל פעולה שנעשה כבר לא תוכל להחזיר את המצב לקדמותו, והמשך ההתחממות יהיה אולי בלתי נמנע. לכן אנחנו חייבים להתחיל לפתור את הבעיה כבר אתמול, ולא בעוד עשרות שנים, על ידי הילדים שלנו או הילדים שלהם.
אני חושב שהבעיה העיקרית בטיפול בהתחממות הגלובלית היא חוסר המודעות הציבורית לדחיפות הנושא. כפי שכבר ציינתי, את הנזק האמיתי והמשמעותי לכדור הארץ נראה רק בעוד שנים רבות, ולכן אנשים רבים, כמו ארנון איתיאל, מאמינים שאפשר לחכות, כי השפעת ההתחממות עליהם כיום היא אפסית. אך אם כאנושות נטפל בבעיה מאוחר מדי, זה יהיה כמו לאותת לאחר שהרכב עבר נתיב והתאונה התרחשה.
לבסוף, בניגוד לדעתו של ארנון, אינני חושב שנושא ההתחממות הגלובלית הולאם על ידי גורמים אקטיביסטיים, ובכלל אין בנושא זה צד צודק וצד טועה. המחקר בתחום זה קיים כבר עשרות שנים ומקודם בזכות חשיבותו המדעית וחשיבותו לאנושות, ללא קשר להד התקשורתי שהוא מקבל בשנים האחרונות. לא עצם ההתחממות הגלובלית, אשר מגובה בעשרות אלפי מחקרים, היא זאת שמועלית מחדש על ידי הגורמים האקטיביסטיים, אלא הסכנות העתידיות הצפויות לנו ממנה - כתזכורת למקבלי ההחלטות, לבל ישכחו את הבעיה החריפה ואת החשיבות של יישובה בהקדם.
דוד קיסר הוא דוקטורנט לאנרגיה בטכניון וחבר בעמותת "מדע גדול, בקטנה"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו