לפני שנתיים ביום השואה קיימנו את אירוע הזיכרון בסלון הראשון בחברה הערבית. 30 צעירים הגיעו לכסרא סמיע ופגשו איש עדות ששיתף בסיפור האישי שלו ושל משפחתו בשואה ולאחר מכן ערכנו בינינו שיח משותף בערבית בנושא זכרון השואה. בסיום האירוע ניגשה אלי אחת המשתתפות והתחילה לבכות. היא סיפרה לי שהיא גרה בחיפה ויש לה שכנה שגרה דלת מולה והיא ניצולת שואה, אבל אף פעם היא לא באמת הבינה את המשמעות של השואה, ורק עכשיו היא מבינה מה היא חוותה.
זו דוגמה אחת קטנה לפער הידע שיש בנושא השואה בין יהודים וערבים.
אצלי בתיכון בנצרת למדו על השואה כפרק קטן בתוך מלחמת העולם השניה בשיעור היסטוריה. רק בצבא ביקרתי ביד ושם, ורק בגיל 30 פגשתי לראשונה ניצול שואה. עד כמה המצב בעייתי גיליתי כשעבדנו על קיום האירוע וחיפשנו באינטרנט מידע בערבית על השואה.
להפתעתי גילינו שיותר קל להגיע לתכני הכחשת שואה מאשר קבלת אינפורמציה נכונה בנושא.
למעשה, יש לא מעט ערבים ישראלים שעבורם השואה היא בעצם הנכבה.
אסור להשלים עם מצב בו חמישית מאוכלוסיית המדינה לא מכירים לעומק את נושא השואה. אנו, ערביי ישראל, חייבים ללמוד וללמד את הנושא, גם כי זוהי ההיסטוריה של שכנינו היהודים, אבל בראש ובראשונה כי אנחנו בני אדם.
השואה היא האירוע המזעזע בהיסטוריה האנושית, ואין דרך אחרת לראות זאת. אמנם זו שואת העם היהודי, אך אחריות כל אדם ואדם ללא קשר לדת או למוצא שלו לכבד את זכר השואה, ולפעול לשימור הזיכרון גם לדורות הבאים, כי הלקחים המוסריים מהשואה הם אנושיים ורלוונטיים לכל אדם.
המדינה חייבת לפעול כדי לדאוג לשימור זכרון השואה בחברה הערבית, בין השאר בעזרת שיתוף פעולה עם הרשויות הערביות כדי להכניס תכנים חינוכיים בנושא השואה למערכת הלימוד. אבל בינתיים טוב שיש יוזמות חברתיות שעוסקות בכך.
באירוע הזיכרון בסלון בערבית לפני שנתיים, אמר אחד המשתתפים שאנחנו כערבים יכולים להבין את השואה טוב מכולם, כי אנו עצמנו מיעוט שמתמודד לעתים עם מקרים של גזענות ושנאה על רקע המוצא. יש מי שזה ישמע לו כהשוואה מקוממת או כזילות השואה, אבל דרך נוספת להסתכל על הדברים האלו היא שזו הדרך האישית שלו להתחבר לנושא, וזו בסופו של דבר המטרה ביום השואה. לזכור ולהתחבר, כל אחד מהמקום שלו.
התחלנו לפני שנתיים מאירוע אחד פורץ דרך, והשנה אנו נקיים מעל 20 סלונים בשפה הערבית בהשתתפות מאות משתתפים ברחבי הארץ. בנצרת, יפיע, כפר קאסם, שפרעם ומקומות נוספים.
ביום השואה, כולנו מחויבים לזכור ולהישבע: לן תתאקרר אבדאן (لن تتكر ابداً), לעולם לא עוד.