בסוף השבוע שוב נורו טילים משטח לבנון לעבר מטולה והפרו את השקט השורר בגבול הצפון מאז חתמנו על הסכם הפסקת אש מפוקפק ומלא חורים עם ארגון חיזבאללה, רגע בטרם הוכרע הארגון ונפל אל הקרשים.
בישראל אין יודעים עדיין מי עמד מאחורי הירי, אבל דווקא בלבנון הזכירו לנו יריביו של חיזבאללה דברים שנהגנו לומר בעקבות כל תקרית בגבול הצפון: שום דבר לא יכול לקרות בדרום לבנון בלא ידיעה או אישור של ארגון הטרור השיעי. דברים אלו היו נכונים בעבר ונכונים גם היום, שהרי מחבלים של הארגון ועמדות תצפית שלו עודם פרוסים בכל רחבי דרום לבנון.
בפועל הגבנו באופן מינורי ואף מגומגם. גרוע מכך, את מקום המעשים החליפו הצהרות רהב, ובראשן זו של שר הביטחון ולפיה "דין מטולה כדין ביירות"
הירי למטולה לא הפתיע איש, שהרי ברור לכל שהשאלה העומדת לפתחנו אינה אם חיזבאללה יחדש יום אחד את הלחימה בישראל, אלא מתי הוא יעשה זאת - בעוד שבוע, חודש ואולי שנה? לא צריך להיות מומחה גדול לחיזבאללה כדי להבין זאת, מספיק להקשיב לנאומים של מנהיגיו, החוזרים ומכריזים כי הארגון לא יוותר לעולם על נשקו וכי הוא שומר על זכותו לפעול נגד ישראל משיגיע למסקנה שהזמן בשל לכך.
אפשר כמובן להקל ראש בהצהרות אלו של מנהיגי ארגון שספג במלחמה מכות קשות, ושנתפס כיום על ידינו כמורתע ושכל שהוא מבקש הוא לשרוד. אבל הרי בסרט הזה כבר היינו. לאורך יותר משני עשורים ראינו בחיזבאללה איום עיקרי על ישראל, עד כדי איום קיומי, בשל יכולות ההרס העצומות שהחזיק בידו. החשש מפניו שיתק אותנו ומנע קבלת החלטות חיוניות בתחומי האסטרטגיה והביטחון.
מישהו אצלנו טעה כנראה ובגדול בכל האמור בהערכת יכולותיו של חיזבאללה, ואם אי פעם תקום ועדת חקירה למחדלי 7 באוקטובר, כדאי שתבדוק גם כישלון זה. אבל מה שברור הוא שגם אם הפרזנו בהערכת האיום שהציב לנו חיזבאללה, מדובר בארגון בעל עוצמות פי כמה וכמה מאלו של חמאס. ולראיה, עד יומה האחרון של המלחמה הוא שיגר מאות טילים לשטחנו ופעיליו ניהלו קרבות קשים עם לוחמי צה"ל שתמרנו בכפרי השיעים בדרום לבנון.
יכולות אלו נותרו בידיו של חיזבאללה והוא שומר אותן לרגע שבו יוכל להרים ראשו מחדש. שהרי לכל ברור שאיש בלבנון אינו מסוגל, וגם אינו רוצה, להתמודד עם הארגון ולכפות עליו להתפרק מנשקו, אלא הכל מתפללים שם לנס - שישראל תפחית מהלחץ על לבנון או אולי שהארגון יהפוך את עורו, יהפוך לארגון רודף שלום ויכתת את חרבותיו לאתים.
ומה עושה ישראל נוכח פצצה מתקתקת זו לגבולה הצפוני? בעיקר מצהירה הצהרות או מבצעת פעולות כירורגיות שכל תכליתן היא יחסי ציבור ותקשורת. פעולות אלו הן בלא ספק מטרד עבור הארגון, אבל הן אינן פוגעות פגיעה של ממש ביכולותיו. לשיא הגיעו הדברים בעקבות הירי למטולה. בלבנון ציפו לתגובה ישראלית נחרצת ואף לחידוש הלחימה, אלא שבפועל הגבנו באופן מינורי ואף מגומגם. גרוע מכך, את מקום המעשים החליפו הצהרות רהב, ובראשן זו של שר הביטחון ולפיה "דין מטולה כדין ביירות". אלא לא עברו כמה שעות והתברר כי מדובר ב"כלאם פאדי" - הצהרה נעדרת כיסוי שלא מבשרת על העלאת הילוך בצד הישראלי. אפשר שבשל לחץ אמריקני, ואולי בשל חשש מהסלמה שתקלקל את השיבה לצפון של 100 אלף ישראלים אשר להם נאמר שהכל בשליטה ושהמצב רגוע ובטוח.
אלא שבמבצעי יחסי ציבור ובהצהרות רהב לא מנצחים מלחמה, ולא משיבים את השקט ואת הביטחון אל קו הגבול. מדיניות עצימת העיניים ו"הכלת האיום" של חיזבאללה כי האמריקנים יכעסו או כי אנו סומכים על צבא לבנון ומקווים שהוא זה שיעשה את המלאכה עבורנו ויפרק את חיזבאללה מנשקו - מדיניות כזו אסור לה שתימשך. שהרי הכתובת, כפי שלמדנו ב־7 באוקטובר, זועקת מן הקיר.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו