כשרה"מ מסובב את הראש

משפט נתניהו הנוכחי הוא פארסה ארוכה ומביכה, שניתן להמשיל להופעת מקהלה מאולתרת של תלמידי חטיבת ביניים שבמסגרתה כולם, כולל כולם - מההורים, דרך התלמידים ועד המורה הצרודה למוזיקה - יודעים שהתוצאה תהיה מורכבת מדמויות שלא רוצות להיות שם.

שלד אחד מגיע לרופא. הרופא מביט בו ואומר "נו, עכשיו באים?". נזכרתי בבדיחה הענתיקה הנ"ל תוך כדי האזנה לדיווח על אודות משא ומתן מעיק בין בנימין נתניהו לשופטי בג"ץ בנוגע למספר ימי העדות שלו.

בואו ניתן כבר שם לפיל העצום, היקר והמכוער שבחדר: קשה לא לרחם על נתניהו בעת קריאת הדיווחים, אבל גם מי שמזדעזע מהפרוצדורות המשונות, מהראיות המתפוררות ומהנבירות באתר וואלה, עדיין נאלץ להתמודד עם השאלה המתבקשת: איפה היית כל השנים, אדוני ראש הממשלה?

איפה היית כשכולם, כולל כולם, הזהירו אותך שוב ושוב שהמערכת המשפטית שלנו הופכת מסואבת ופוליטית, נטולת אמון הציבור, ושחייבים לטפל בה לפני הכל? איפה היית כשבג"ץ העביר אליו עוד ועוד סמכויות ועל הדרך סירס את הצבא והפך את ישראל בצורה זוחלת למדינת כל אזרחיה? איפה היית?

ובכן, כולנו יודעים בדיוק איפה: בישיבות ממשלה, בבור, בפגישות עם נשיאים וראשי קואליציה וכל דבר שרה"מ עושה. כל הזמן הקפדת לסובב את הראש ולהתעלם מהאזהרות.

"להתעלם" זה לעשות לו הנחה רצינית: נתניהו לא סובב את הראש, נתניהו הקפיד לשמור ולהגן על אותה מערכת משפטית במשך שנים ארוכות. הוא עשה את זה גם בעצמו - ע"ע "אני גנזתי כל הצעה שנועדה לפגוע או לקצץ בכל צורה שהיא בעצמאותו של בית המשפט", שאמר בגאווה לדורית ביניש, ובעיקר - כמו שהוא אוהב - עשה זאת בעזרת פרוקסיז שונים כמו מפלגת מרכז־שמאל מתחלפת במסגרת ממשלת אחדות. "מאוד רציתי לטפל בבית המשפט", הוא הקפיד להגיד בצער מעושה, "אבל משה כחלון/ציפי לבני/אהוד ברק (הכנס כאן מי שבא) לא נתנו לי!".

ובינתיים המפלצת משמינה ומתעצמת ומרחיבה את התפריט שלה ולא מסתפקת בלעשות את זה במרתף כדי שלא יראו. עוד ועוד פסיקות מוטות, עוד מעצרים של שפי פז, עוד ביטול של חוק אזרחות, עוד עצירת הריסה של בית מחבל ועוד ממבו־ג'מבו משפטי שמסביר למה פה כן ושם לא. ובינתיים ממשיכים להזהיר את נתניהו שזה יתנקם בו, אותו נתניהו שמצידו ממשיך לוודא שאף אחד לא מטלטל את הסירה וממשיך לדבוק במנטרה: אם נלטף את המפלצת ונסובב את הראש, היא תטרוף אחרים עד שמתישהו היא תשמין ותגסוס. 

כך הגענו לימים שבהם נתניהו מנהל מלחמה ומו"מ על חטופים בעזרת פתקים. המשפט המביך והרעוע אמור וצריך להיות העונש ומוסר ההשכל שלו על שנים של האכלה, טיפוח והגנה על המפלצת המשפטית מתוך תקווה שהיא תדלג עליו או תאכל אותו אחרון.

ההיגיון הפשוט אומר שכשהכל ייגמר שוב בנפיחה, ביבי יבין סוף־סוף את הלקח מהשיעור המר ויטפל במפלצת. ההיסטוריה, לעומת זאת, מוכיחה שאצלו הכל יישאר אותו הדבר. השלד בקופת החולים.