"אחדות הזירות" בראייה ישראלית

הזירות השונות במלחמה הרב־זירתית הארוכה שאנחנו מנהלים (נכון לעכשיו: עזה, יהודה ושומרון, לבנון, סוריה, עיראק ותימן), שונות זו מזו.

השונוּת עשויה לעזור לישראל להפריד ביניהן, ובנסיבות מסוימות, כמו באופן מובהק בתחילת המלחמה, ההפרדה נכונה לישראל.

דווקא אם נתקוף באיראן, או אם יקרה מה שאינו סביר וארה"ב תצליח לאלצה לפרק את המיזם הגרעיני שלה בהסכמה - זה דווקא יגביר את שאיפת איראן לשקם את חמאס ולתקוף אותנו באמצעותו

כך גם המשימות המוצהרות שלנו במלחמה: שחרור החטופים שהוא משימה רבת משמעות אסטרטגית לרוחה של ישראל; חיסול השליטה הצבאית והפוליטית של חמאס בעזה; דיכוי ארגוני הטרור ביהודה ושומרון; הרחקת חיזבאללה מגבול ישראל; ובלימת התפתחות טרור ג'יהאדיסטי סוני בגולן.

ההתנהגות של מדינת ישראל עד כה מלמדת שהיא השתדלה להתמודד עימן בזו אחר זו, אם כי אף אחת מהן לא הושלמה, עדיין. זה בולט ביחס שבין שחרור החטופים לחיסול השליטה של חמאס: בכל נקודה בזמן יש מידה זו או אחרת של סתירה ביניהן, אבל שתיהן חיוניות לישראל באותה מידה, ולכן אומצה דרך פעולה מדורגת שנעה לסירוגין בין התמודדות עם האחת להתמודדות עם האחרת. ואפשר להוסיף לרשימה המורכבת עוד שתי מטרות פוליטיות־צבאיות לא מוצהרות, לפי שעה לפחות: מזעור כוחו הפוליטי של חיזבאללה בלבנון ונטרול המפעל הגרעיני האיראני.אבל הכלל שנכון יותר (לעיתים, לא תמיד) שלא לטפל בבת אחת בכל המשימות האסטרטגיות של ישראל - הכלל הזה אַל לו להסיח את דעתנו מהעובדה שבכל החזיתות והמשימות האלה התייצבה מולנו אויבת אחת עיקרית, איראן.

זה ברור לכל על חיזבאללה, על המיליציות העיראקיות, על החות'ים ועל לוחמים שיעים אחרים. אבל איראן היא גם זו שהניעה את חמאס לזוועת 7 באוקטובר.

המחשה חשובה לכך שהחזיתות והאתגרים שלפנינו הם חלקים ממלחמה אחת של איראן בישראל ניכרת, למשל, במסמכי שלל שתפס צה"ל במלחמה ושהוצגו במחקר של מרכז המידע למודיעין ולטרור על שם אלוף מאיר עמית. המרכז קבע על סמך מסמכי השלל כי סעיד איזדי, מפקד ענף פלשתין של "כוח קודס" במשמרות המהפכה האיראניים, היה "דמות מרכזית בקבלת ההחלטות בחמאס, בהשפעה על מנהיגיו ובמעורבות במהלכים האסטרטגיים שנבנו לקראת 'המערכה הגדולה'..."

חמאס היה, ועלול להשתקם ולשוב להיות, גיס איראני מאיים על גבולנו. לעניין זה לא משנה אם ועד כמה הוא הפתיע את האיראנים ביציאתו למתקפה ב־7 באוקטובר. לפיכך גם אם ישראל מטפלת במדורג ולסירוגין באתגרים האסטרטגיים שלפניה, התמודדותה אכן חייבת להביא בחשבון שאיראן היא מקורם העיקרי, ולעיתים היחיד. ולכן, מתוך הבנה זו, יש המעריכים או מקווים שמתקפה על הגרעין האיראני תייתר את הצורך לכבוש את עזה ולחסל צבאית ופוליטית את חמאס, כלומר תייתר פעולה שתסכן חטופים.אבל זו תקווה מוטעית. דווקא אם נתקוף באיראן, או אם יקרה מה שאינו סביר וארה"ב תצליח לאלצה לפרק את המיזם הגרעיני שלה בהסכמה - זה דווקא יגביר את שאיפת איראן לשקם את חמאס ולתקוף אותנו באמצעותו.

נכון, בעזה המשימה אכן מסובכת בגלל החטופים. אבל מתקפה באיראן, הגם שהיא כשלעצמה חיונית, לא תתיר את הסבך בעזה ולא תייתר את ההכרח לעקור את צבא הטרור הקניבלי הזה מסמיכות לגבולותינו. הבחנת ההכרח הזה היא־היא המסקנה העיקרית שעלינו להסיק מהטעות של כמעט כולנו, טעות חוצת מפלגות, לפני 7 באוקטובר - ישראל אינה יכולה להשלים עם קיומו של צבא טרור שכזה על גבולותיה.

לכן צריך להתכונן לכך שהמשא ומתן על המעבר משלב א' לשלב ב' בעסקת החטופים הנוכחית מוּעד להסתיים באי־נכונות של חמאס לקבל את תכתיב הכניעה שישראל וארה"ב יציגו לו. סביר שהמלחמה בעזה תתחדש, יקרה מה שיקרה בחזית הישירה והמכרעת מול איראן.