אל תשדרו את מופעי השחרור של חמאס

מתחילת המלחמה חמאס עושה שימוש מתוחכם בתקשורת: החל מסרטוני הזוועות והחטיפות של טבח 7 באוקטובר, דרך שחרור סרטוני חטופים שונים לאורך המלחמה, וכעת במופעי שחרור החטופים.

הקרב על התודעה הוא חלק מהותי במאבקים פוליטיים ובמלחמות במציאות שאנו חיים בה. הצדדים השונים, שמבינים את חשיבות התדמית, משקיעים מחשבה ומשאבים רבים בניסיון לשלוט במסר - כשהם מכוונים לקהלי יעד שונים: האוכלוסייה שלהם, האויב ודעת הקהל הבינלאומית. ארגוני טרור פועלים משיקולים תקשורתיים בתכנון האסטרטגיה שלהם, ומייצרים מופעים מתוכננים שמטרתם משיכת תשומת ליבו של קהל הצופים, והשפעה על התודעה. הסרטונים שמפרסם חמאס לאורך המלחמה הם חלק מתיאטרון הטרור של הארגון - מופעי טרור מהונדסים ומתוכננים בקפידה שמכוונים לא רק לקורבנות המיידים, אלא בעיקר לצופים בישראל ובכל העולם שנחשפים למופע המבוים של ארגון הטרור, מופע שנועד להטיל אימה.

המופעים שאליהם נחשפנו עד עתה מראים את הניסיון של חמאס לשלוט בנרטיב. הנרטיב מכוון בעיקר כלפי האוכלוסייה הפלשתינית במטרה להראות את עוצמתו לאחר יותר מ־15 חודשי לחימה מול צה"ל. במקביל, הוא משדר לישראל ולישראלים את השליטה הכמעט מוחלטת של חמאס - הם מחליטים מי ישוחרר, מתי, כיצד, כמה ואיזה מידע אנחנו נקבל. לשמחתנו, גם במופע השחרור של נעמה, לירי, קרינה ודניאלה ראינו נשים חזקות, שלמרות החודשים הקשים בשבי עומדות על רגליהן ומחייכות ברגעי השחרור.

אין לנו כל דרך לדעת מה נמשיך לראות במופעי השחרור בשבועות הקרובים, כיוון שאיננו יודעים מה מצבם של יתר החטופים, ושחרורים עתידיים עלולים להיראות אחרת. בשחרור ארבע התצפיתניות חמאס בנה מופע תיאטרלי, עם במה שעליה הציג לראווה את החטופות המשוחררות. הוא גם ניסה להציג את עצמו כשחקן פוליטי לגיטימי שמחתים את נציגי הצלב האדום על העברת החטופות לחזקתם. הוקל לנו לראות שהמופע הפעם לא היה פוגעני מדי ולא היה משפיל עבור החיילות המשוחררות, ואולי הן אלה שהפכו אותו לכזה.

במסגרת הריפוי הלאומי שכולנו כל כך זקוקים לו, נכון שהתקשורת תציג את הצד הישראלי ואת התמונות שהמשפחות מאשרות לפרסם – כך נפחית את כוחו של חמאס, ונשמור על כבודם ועל פרטיותם של החטופים

ולמרות זאת, אין סיבה שאנחנו, כישראלים, ניתן לחמאס את הכוח להמשיך ולשלוט במסרים. חמאס, שלמד ככל הנראה מדאעש, מחיזבאללה ומארגוני טרור נוספים, עושה שימוש מתוחכם בהפצת תמונות וסרטונים, והדרך האפקטיבית להתמודד היא להפסיק לשתף פעולה.

ערוצי התקשורת צריכים להימנע משידור התמונות של הצד העזתי, למרות הערך החדשותי שלהן ולמרות הסקרנות הרבה של כולנו. במסגרת הריפוי הלאומי שכולנו כל כך זקוקים לו, נכון שהתקשורת תציג את הצד הישראלי ואת התמונות שהמשפחות מאשרות לפרסם – כך נפחית את כוחו של חמאס, ונשמור על כבודם ועל פרטיותם של החטופים.

כחוקרת תקשורת פוליטית, אני מבינה את האתגר הגדול שעומד בפני הערוצים השונים בקבלת החלטה שכזו, אבל זה הדבר הנכון לעשות. כיוון שמה שמוביל את הערוצים, מעבר לשיקול החדשותי, זה שיקולי רייטינג והפחד שבזמן שהם ינהגו באופן מוסרי ויימנעו משידור, המתחרים שלהם ישדרו את התמונות ויזכו לקהל צופים נרחב - נראה לי שנכון לקבל החלטה משותפת של הערוצים המובילים, שלפיה כולם ביחד מגינים על החטופים ולא משתפים פעולה עם חמאס, ונמנעים משידור התמונות מהצד הפלשתיני של תהליך השחרור. החלטה משותפת שכזו היא הצעד האחראי והמוסרי בנסיבות הקיימות.

יש לנו עוד 90 חטופים שמוחזקים בשבי חמאס, שבתקווה יחזרו אלינו במהרה. על התקשורת הישראלית למלא תפקיד אחראי ולא לשתף פעולה על חמאס בסיקור השחרור שלהם. 

פרופ' מורן ירחי היא ראש התוכנית לדיפלומטיה ציבורית וראש ההתמחות לתודעה ולהשפעה בדיגיטל בבית הספר סמי עופר לתקשורת באוניברסיטת רייכמן