מרש"פ לרל"פ: רילוקיישן פלשתיני

עם כניסתו של הנשיא טראמפ עלה מחדש רעיון ההגירה ההומניטרית מרצון של הפלשתינים מרצועת עזה, רעיון שישראל חייבת לקדם ולפעול ליישומו כמהלך אסטרטגי בעל חשיבות עצומה.

אי־אז בתחילת המלחמה, בנובמבר 2023, תחת הלם הברבריות והזוועות, הצליח רעיון העברת אוכלוסייה פלשתינית מרצועת עזה להיכנס לשיח הציבורי הישראלי והבינלאומי.

בשיתוף פעולה בין־מפלגתי נדיר, פרסמו רם בן ברק ודני דנון את תוכניתם ב"וול־סטריט ג'ורנל" תחת הכותרת The West Should Welcome Gaza Refugees, 13.11.23. בקונגרס האמריקני החלה יוזמה בכיוון זה, וזו היתה רק אחת מהיוזמות בתחום (אריאל כהנא, "יוזמה חדשה בקונגרס האמריקני: התניית הסיוע למדינות ערב בקליטת פליטים מעזה", "ישראל היום, 19.11.23). בישראל קמה תנועת "עזה לעולם - התנועה להגירה הומניטרית של תושבי הרצועה" שבאתר האינטרנט שלה ניתן למצוא מגוון מאמרים בסוגיה.

לפני שנה הרעיון נותר בגדר נושא לשיחה ולדיון ראשוני - דבר חשוב כשלעצמו - אך דעך די מהר ונותר במקומו המוכר בשוליים. גורם ראשון במעלה שגרם לכך, היה ההתנגדות הנחרצת של המצרים. מעבר לחשש מאוכלוסייה פלשתינית אסלאמיסטית בצפון הרצועה, העברתה משם היתה פוגעת באחד הכלים החשובים של מדינות ערב נגד ישראל. הפלשתינים הרי לא עניינו באמת ובאופן משמעותי את מדינות ערב בעבר. מדינה פלשתינית בגבולות 1967 כמובן לא קמה גם כאשר הירדנים והמצרים שלטו באותם אזורים ויכלו לאפשר את הקמתה. לרצועת עזה היה מאז שנות החמישים תפקיד ברור ומובהק באסטרטגיה המצרית: להטריד את ישראל ולהציק לה במישור הבינלאומי והביטחוני.

חלון אוברטון (חלון השיח) הוא תיאוריה שעוסקת בגבולות טווח הרעיונות המקובלים בחברה. רעיונות מסוימים עשויים להיות פסולים מכל וכל עד שעצם השיח עליהם, לא רק יישומם, נחשב לבלתי אפשרי לחלוטין. רעיונות אחרים יכולים להיחשב רק כקיצוניים מאוד וככאלה שניתן לדבר עליהם, אבל רק באגפים הקיצוניים בחברה. אולם רעיון מסוים גם עשוי להתפתח בהדרגה עד להפיכתו לקביל וסביר בטווח הרעיונות הלגיטימיים. צמיחתו הדרמטית של הרעיון לאחר הטבח - וכניסתו לשיח כאפשרות לגיטימית - היתה מקרה מובהק ונדיר יחסית של פתיחת חלון אוברטון לרווחה, ובמהירות רבה יחסית. הכרנו את רעיון ההגירה מרצון עוד קודם לטבח הזוועתי והברברי באכזריותו. אולם הוא נחשב קיצוני ובעיקר בלתי מעשי בעליל. הטבח הנורא הזיז את חלון אוברטון במהירות והרעיון הפך לנושא רציני לפרסום בבמות מכובדות ואף לדיון בקרב נציגי ציבור בכירים בארה"ב.

זה הזמן לזכור שעידוד הגירה ערבית מארץ ישראל אינו רעיון חדש כלל וכלל בתנועה הציונית, ותקצר היריעה מלפרט את מגוון האנשים שתמכו בו, ובהם גם בן־גוריון, ברל כצנלסון ואחרים. בהקשר זה כדאי גם לקעקע את הנרטיב הנפוץ שהפלשתינים הם יושביה הקדומים של הארץ בעוד היהודים הם לכאורה קולוניאליסטים.

הגיע הזמן לחזור וללמוד על התעצמות ההגירה הערבית לארץ ישראל מסוף המאה ה־19, הגירה שפרדוקסלית התגברה ככל שהיהודים החלו לחזור לארצם ולפתח אותה.

אחת הבשורות החשובות הראשונות שהגיעו מכיוון אנשי טראמפ היא פתיחתו מחדש של חלון אוברטון בנושא ההגירה מרצועת עזה. בלי קשר להיבטים המעשיים של הרעיון - הוא בוודאי יהיה קשה ליישום - עצם עלייתו מחדש בממשל החדש פותחת אפשרויות חדשות. מיליוני סורים ומיליוני אוקראינים, הרבה יותר מערביי עזה בכל אחת ממדינות אלו בנפרד, עזבו את ארצם. הדיווחים על רצונם של עזתים רבים להגר ועל הגירה בפועל החלו עוד הרבה לפני המלחמה. הגיע הזמן לקדם ולהפיץ את הרעיון בכל הכוח ולפעול ליישומו.