השמחה הגדולה על שחרור צפוי של עשרות אחיות ואחים מעונים מהרצועה מהולה בדאגה כבדה. איך ישוחררו חטופים רבים שנשארו מאחור? האם אנשי הנגב המערבי יחזרו לחיות תחת איום של ארגונים ברבריים שישובו להתעצם בקרב אוכלוסייה אוהדת? האם נגזר כביכול על ישראל כולה לחיות תחת איום מתגבר שלהם משומרון ומיהודה? זאת חזות בלתי נסבלת.
האם כשנה ורבע של מלחמה יסתכמו בכישלון של צה"ל למלא את המשימות שהטילה עליו הממשלה? כישלון כזה עלול לגמד את המכה שספג מידינו הציר האיראני בלבנון ובסוריה. עלולות להיות לו השלכות רב־זירתיות מסוכנות מאוד, מיידיות וארוכות טווח, מצד איראן ומצד האסלאם הסוני על זרועותיו השונות.
המטכ"ל לא הצליח למלא את המשימה שהטילה עליו הממשלה. חודשים חלפו, והוא לא הצליח לחסל את ארגון חמאס ברצועה ככוח צבאי ושלטוני ובתוך כך לשחרר את החטופים. הכישלון נובע מבניין כוח לקוי ומתפיסה מופרכת של הרתעה "תודעתית"
זו שעה רגשית מאוד, ודווקא לכן יפה לה מחשבה מדודה - גם כדי להבין איך הגענו לצומת הירוד הנוכחי במלחמה, וגם במבט קדימה כדי לברר לעצמנו איך אפשר לנצח במלחמה.
הגענו לשפל הנוכחי לא רק בגלל השלכות מאוחרות מהחידלון המבצעי ב־7 באוקטובר. חוץ ממעט מקרי חילוץ, נכשלנו מבצעית ומודיעינית ולא הצלחנו לחלץ חטופים. למרות ההישגים הטקטיים, מכוח הגבורה וכישרון המעשה של היחידות הלוחמות ומפקדיהן, לא הצלחנו אלא לכפות על חמאס את העסקה הנוכחית, שהוא סירב לה עד כה, בניגוד להשמצות.
המטכ"ל לא הצליח במשך כשנה ורבע - זמן שמעטים שיערו שההנהגה המדינית תצליח להעמיד לרשותו, לנוכח העוינות הבינלאומית האופפת את ישראל - למלא את המשימה שהטילה עליו הממשלה. חודשים חלפו, והוא לא הצליח לחסל את ארגון חמאס ברצועה ככוח צבאי ושלטוני ובתוך כך לשחרר את החטופים.
הכישלון נובע מבניין כוח לקוי ומתפיסה מופרכת של הרתעה "תודעתית" ("לצרוב בתודעה", זוכרים?), שבאה במקום הגנה אפקטיבית וחתירה להכרעה במציאות, לא בתודעה. הכישלון נובע גם מתוכנית התקפה לא מתאימה. את ההשתלטות ההכרחית על ציר פילדלפי נאלצה הממשלה לכפות בקושי על הרמטכ"ל הלוי ואנשיו לאחר חודשי מלחמה ארוכים ולנוכח מסע יח"צ נגדי שניהלו "לשעברים", מפקדיהם לשעבר של חברי המטכ"ל הנוכחיים.
הרמטכ"ל התעקש להימנע מהשתלטות על חלוקת האספקה. לכן נמנעה חציצה בין אוכלוסיית עזה לבין חמאס ושאר ארגוני הרצח שם, למרות שהם המיטו על האוכלוסייה אסון רב־ממדי והיה אפשר לצפות שזה יוליך לקרע בינה לבינם. זה לא קרה, מפני שהמפקדים הבכירים חניכי דוקטרינות אוסלו פחדו מ"חידוש הכיבוש", ולכן השאירו בידי חמאס את חלוקת האספקה, ומכאן גם את השלטון באוכלוסייה. כנראה פחד דוקטרינרי מעין זה, ואולי גם בניין כוח לקוי, הוליכו אותם לאמץ שיטה כושלת של פשיטות ונסיגות, במקום השתלטות צבאית מלאה.
הממשלה אחראית על כישלון המטכ"ל. פה לא יעזרו טענות להגנתה - מוצדקות בפני עצמן ככל שיהיו - שהיא איבדה במידה הולכת ומחמירה את שליטתה בצבא, במסגרת ההפיכה הזוחלת של הדרגים המקצועיים והדרגים הלא נבחרים בממשל שלנו נגד הדרג הנבחר. שהרי ככל שאמנם כך קרה, נתניהו והליכוד, מפלגת השלטון ברוב העשור וחצי האחרון, נושאים באחריות גם להתפתחות הזאת.
אבל לנו חשוב כרגע בראש ובראשונה לחלץ את מדינת ישראל ממצוקתה האסטרטגית.
לכן, את הלוי ואנשיו צריך להחליף בזריזות בהפוגה הנוכחית. איתם ברור שאי אפשר להגשים את המשימות המבצעיות שקבעה הממשלה. ולעומת זאת, על הממשלה הנוכחית עדיין מוטלת האחריות לחלץ את מדינת ישראל מהמלכודת.
הסיבה להבדל ברורה: את המטכ"ל אפשר וחיוני להחליף עכשיו, ואילו את הממשלה יכולים להחליף רק מי שמינו אותה, כלומר הבוחרים. אבל בחירות עכשיו פירושן תבוסה חמורה למדינת ישראל. מי שדורש אותן עכשיו, לא דורש את טובתה.
פרופ' אבי בראלי הוא היסטוריון באוניברסיטת בן־גוריון
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו