את פרופ' פול קרוגמן, כלכלן זוכה פרס נובל, אין צורך להציג. הוא ניתח ב"ניו יורק טיימס" תהליכים כלכליים, חברתיים ופוליטיים והשפיע על השיח הציבורי. טורו האחרון, שבו שיתף כיצד האמונה במוסדות - ממשלות, בנקים ואפילו טכנולוגיה - התערערה והשאירה אצלו חלל במקום שבו פעם שררה תקווה, נשאר איתי, והותיר בי אי־שקט.
קרוגמן מתאר את שבריריותה של התקווה, את הכוחות הנדרשים כדי להמשיך לקום כל בוקר לנוכח האכזבה ואי־הוודאות ששוררים סביבנו. כאונקולוג, התקווה אינה מושג תיאורטי עבורי. היא כוח ממשי שמלווה את מטופליי ברגעים הקשים. כמי שעובד לצד אנשים המתמודדים עם מצבי חיים ומוות, ראיתי איך תקווה יכולה להדליק אור גם בזמנים החשוכים ביותר.
התקווה מורכבת מחשיבה מסלולית, שמאפשרת לנו להתמודד עם מכשולים, מצד אחד, ומחשיבה סוכנותית, שהיא בעצם האמונה שלנו ביכולת לפעול ולהשיג מטרות. התקווה מחייבת אותנו לחשוב, לפעול ולתכנן, והיא הכוח שמניע אותנו קדימה.
במציאות הישראלית רוויית אי־הוודאות והכאב, התקווה הופכת הכרחית. היעדר תקווה משאיר אותנו פגיעים, חשופים לציניות, מרירות וקיפאון. התקווה מהווה משקל נגד - מאפשרת חדשנות, גמישות והתחדשות
הניתוח של קרוגמן על ייאוש מ...הכל, מתיישב עם מחקרים המראים כי אפשר ללמוד תקווה, ואפשר לשנות את היחס לתקווה. תקווה אפשר לטפח על ידי זיהוי מטרות משמעותיות ותכנון דרכים להשגתן באמצעות תהליכים של מיפוי התקווה, דמיון מודרך, ובסוף - פירוק המטרות לצעדים קטנים ומעשיים. פעולות המבטיחות התקדמות מתמדת תוך שמירה על חזון אישי, מוטיבציה שמעוררת לפעול ותחושת הישג והצלחה.
התקוות צריכות להיות יומיומיות וגם מופלאות, שיחד יביאו לשינוי מהותי בחיים. עבור המטופלים שלי, שמתמודדים עם אתגרים משמעותיים, עבודה על פירוק מטרות גדולות לצעדים קטנים וברורים משמרת מוטיבציה ונותנת כוח למאבק.
במצב שבו כל מכשול מטלטל את התקווה, חשוב להשקיע כוחות בשימור התקווה. המכשולים שבדרך (ובפני כולנו יש הרבה כאלה), חייבים לעבור מסגור מחדש, כדי שייתפסו בתור הזדמנויות לצמיחה. ברגעים מאתגרים במיוחד התקווה נשמרת לעיתים קרובות דרך חיבור, תמיכה של הסביבה והנחישות לשאוף למטרות משמעותיות למרות הקשיים.
מעבר לחוויות האישיות שאני רואה כרופא, התקווה נוכחת בממדים רחבים. אנו רואים עדויות לכוחה סביב אסונות טבע וסיטואציות פוליטיות וחברתיות מורכבות, מחזקת את תחושת הסולידריות ומאפשרת לקהילה להתמודד עם האתגרים בצורה בריאה יותר.
במציאות הישראלית רוויית אי־הוודאות והכאב, התקווה הופכת הכרחית. היעדר תקווה משאיר אותנו פגיעים, חשופים לציניות, מרירות וקיפאון. התקווה מהווה משקל נגד - מאפשרת חדשנות, גמישות והתחדשות. כמו שפרופ' קרוגמן, שאיתו פתחתי, מדגיש: אי אפשר להחזיר את הביטחון המוחלט של העבר, אבל יש לנו כוחות ליצור עתיד המבוסס על תקווה.
השפעת התקווה אישית מאוד. אני רואה אותה בכל יום, מעניקה למשפחות ולמטופלים משמעות וכוח להמשיך. רגעי משבר דווקא מציפים את הצורך בתקווה הזו, והיכולת לאחוז בה היא המפתח להתמודדות. אם נאמץ את התקווה ונתייחס אליה ככלי מעשי, נוכל לבנות מציאות טובה יותר לכולנו.
פרופ' בן קורן הוא אונקולוג, חוקר תקווה ומייסד ארגון "גישה לחיים"
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו