בספרו "הרשות השופטת באירופה" קובע ג'ון בל שבהליכי מינוי השופטים לבית משפט הפוסק בענייני חוקה, השליטה הפוליטית נחוצה ביותר - ודוחה על הסף את הטענה שמעורבות פוליטיקאים בהליכי הבחירה תהפוך את תהליך הבחירה, ובעקבותיו את ההליך השיפוטי, לפוליטי.

לדברי בל, הפוליטיקה קיימת ואין טעם להתכחש לה. השאלה היחידה היא איזו עמדה פוליטית תגבר. חיזוק מעמדה של הפרופסיה המשפטית בהליך הבחירה, על חשבון הפוליטיקאים, תעניק לשופטים ולעורכי דין את הזכות למנות לתפקיד בעלי דעות התואמות את השקפת עולמם.

דבריו של בל כמעט מובנים מאליהם בקרב אנשי משפט חוקתי ברחבי העולם. ההכרעות השיפוטיות בעניינים חוקתיים לא יכולות להיות נגזרות פשוטות של הוראות החוקה, ולפיכך הן משקפות על־כורחן את השקפת עולמו של השופט. כפועל יוצא, אך טבעי, וכנראה גם בלתי נמנע, שהגוף הבוחר ייתן משקל רב להשקפת עולמו של המועמד. כדי למנוע עיוות בהרכבו הערכי של ביהמ"ש יש להבטיח שהרכב הגוף הבוחר יביא לידי ביטוי את מגוון הדעות בציבור.

עמדה זו תואמת גם את המציאות בעולם. כמעט בכל המדינות שבהן קיים בימ"ש המוסמך לפסול חקיקה ראשית, שופטיו נבחרים בדרך דמוקרטית. בישראל המצב שונה: במשך כ־60 שנה מנגנון מינוי השופטים העניק לשופטי העליון את האפשרות לקבוע מי יצטרף לשורותיהם.

ב־2008 ההסדר תוקן מעט – ניטלה מהם הקביעה, אך נותרה בידיהם היכולת להטיל וטו על בחירת מועמדים שבהם אין הם חפצים. יכולת ביהמ"ש לסנן את המועמדים מעניקה לשופטיו מידה רבה של שליטה על השקפת העולם שתוצג בפסיקותיו – השקפה שנכון להיום מצויה לא אחת במתח עם זאת של חלק נכבד מהציבור בישראל.

אמנות האפשר

מנגנון מינוי השופטים הישראלי נגוע בחולשה נוספת: השתתפותם של שני נציגי לשכת עורכי הדין בהרכב הוועדה מעוררת חשש ששופטים בערכאות השונות יכירו להם פנים, כמו גם לגורמים בכירים נוספים בלשכה שיכולים להשפיע על סיכויי הקידום של אותם שופטים, וכבר היו דברים מעולם. הבעיה רק החריפה בשנים האחרונות, לנוכח המוניטין הגרוע שהלשכה צברה ולנוכח צביעתה בצבעים פוליטיים ברורים על ידי ראשה הנוכחי.

אף שהצורך בשינוי הרכב הוועדה מקובל על רבים, הצעת שר המשפטים לפני שנתיים נתקלה בהתנגדות חריפה - הן משום שההצעה נכרכה בהצעות לשינויים נוספים רבים, והצטברותם עוררה דאגה שהדבר יוביל להשתלטות פוליטית מלאה על מערכת המשפט; והן משום שהשר לא הסתפק באימוץ מנגנון בחירה פוליטי, אלא ביקש להעניק לקואליציה שליטה מלאה בזהות השופטים שייבחרו.

יוזמת שי־שמחי, שאומצה על ידי השרים לוין וסער, פוסעת בכיוון הנכון. היא מעניקה סוף־סוף לגיטימציה לבחינת השקפת עולמם של המועמדים לשיפוט בביהמ"ש העליון, מנטרלת את השפעתה המזיקה של לשכת עוה"ד ונוטלת משופטי העליון את זכות הווטו הנתונה להם כיום. בה בעת, היא חפה משני הליקויים שהיו בהצעה המקורית של לוין: היא לא נכרכת בשינויים מבניים נוספים ולא מעניקה שליטה בוועדה לצד אחד של המפה הפוליטית.

כותב שורות אלה העלה בעבר הצעה אחרת שביקשה להעביר את מרכז הכובד אל המערכת הפוליטית, בדומה להצעת לוין־סער, אך הרחיקה מן הכנסת את מנגנון הבחירה - לוועדה מקצועית שחבריה ייבחרו בכנסת לפי מפתח יחסי. אימוץ ההצעה יפחית את הסכנה לזילות הליך הבחירה ואף ישפר את הסיכוי שתיכלל בו גם בחינת המקצועיות של המועמדים.

אך הפוליטיקה היא אמנות האפשר. הצעת לוין־סער טובה, גם אם יש טובות ממנה. אחרי שנתיים של התכתשויות, שפגעו קשות בלכידות הלאומית וכרסמו באופן משמעותי באמון הציבורי במערכת המשפט, הגיעה העת להתקדם. לנו נותר רק לקוות שיימצאו בכנסת מספיק חברים שיצליחו להתעלות לגודל השעה.

הכותב הוא מומחה למשפט חוקתי באוניברסיטת בר־אילן. ממייסדי פורום קהלת