המטכ"ל משמר אי-תלות בכנסת ובממשלה?

יש מקום לדאגה לנוכח פרסום המסקנה של ראש אמ"ן הנוכחי, אלוף שלומי בינדר, מכישלון המודיעין של צה"ל להתריע על תוכניות חמאס לפני 7 באוקטובר: הוא החליט להעלות את מחלקת הבקרה שבחטיבת המחקר של אמ"ן (המכונה "איפכא מסתברא") לכדי חטיבה מקבילה לשאר חטיבות האגף. היא תוכפף ישירות לראש אמ"ן, ותפקידי הבקרה שלה יורחבו מעבר לבחינת המסקנות שחטיבת המחקר מסיקה על כוונות האויב מהמודיעין הגולמי. הוחלט שהיא תבקר גם את ההערכות על יכולות האויב ואת האיסוף עצמו.

בינדר כנראה הבין שמחלקת הבקרה לא היתה מסוגלת לבקר ללא מורא את מפקדה הישיר, ראש חטיבת המחקר. אבל מדוע ראש אמ"ן סבור שחטיבה חדשה תהיה מסוגלת לבקר את מפקדה הישיר החדש, ראש אמ"ן עצמו? נראה שהארגון-מחדש נועד לשמר את השליטה של פיקוד הצבא בתהליכי הבקרה על פעולות המודיעין ואת שליטתו בתפוצת המידע והפרשנות. קשה להחמיץ את הקשר בין הארגון מחדש לבין המידור החשוד של ראש הממשלה בלילה של 6 באוקטובר, השערוריות המתגלות בחקירת הכישלון ב-7 באוקטובר או פרשת הענישה הקיצונית של נגד המודיעין שהעביר מידע ליועץ ראש הממשלה. בכל אלה ניכרת שאיפה לשלוט במידע ובהערכות המגיעים לרה"מ ולשר הביטחון ובאמצעותם לקבינט ולממשלה, שהמטכ"ל אמור לסור למרותה. לכן וינטר סוכל מקצועית שנים אחרי שהעביר מידע לחבר הקבינט בנט ב־2014.

עצם מינוי בינדר לראש אמ"ן סובל מאי־לגיטימיוּת, שכן תפקודו בראש חטיבת המבצעים במטכ"ל לפני המלחמה וב־7 באוקטובר לא נבדק אובייקטיבית. מינויו גם חוזר על המגמה להעמיד בראש ארגוני המודיעין אנשי מבצעים שאינם אנשי מחקר, כמו ראשי השב"כ רונן בר ונדב ארגמן. גם חליוה, ראש אמ"ן הקודם, לא היה איש מחקר. זו כנראה סיבה לנטיית ארבעתם לא להבין כמה חשובה בקרה חיצונית על מחקר מודיעין, נטייה שבוודאי יש לה חלק בכישלון המודיעין מול חמאס.

הדברים מצטרפים למסכת מטרידה. הצבא, כמו כל ארגון היררכי, נוטה לפתח פרדיגמות שליטות. הן מונחלות באדיקות, בשל ההיררכיה, ועוברות בין הדרגים והמפקדים המתחלפים. יתרון הדמוקרטיה לעומת הרודנות טמון ביכולתה להתנער מאדיקות שכזאת בעזרת אחד ממאפייניה המכוננים - כפיפות הכוחות החמושים לשלטון הנבחר, כלומר לכנסת ולממשלה שהיא ממנה. נראה שבינדר מבצע חלק מקרב הבלימה של הצבא נגד הכפיפות.

כפיפות צה"ל והשב"כ חשובה לשימור החירות הפוליטית, אבל היא גם חשובה מאוד למניעת דוגמטיות בביטחון. ארגונים כאלה (וגם ביורוקרטיות כמו משרד המשפטים, משרד האוצר או הביטוח הלאומי) מועדים לפתח פרדיגמות בתפיסות המציאות ובדרכי הפעולה שלהם, ואילו הציבור והשיח שלו יכולים להיות פחות מקצועיים, אמנם, אבל יותר גמישים במחשבה. מעצם טבעו, המשטר הדמוקרטי מזרים תפיסות, רצונות ושיפוטים חדשים אל הדרג הנבחר. לכן חשוב ביותר שתהיה להנהגה הנבחרת יכולת לבקר, וכשצריך - "לנער", את הדרגים הביצועיים האמורים להיות כפופים לה.

ח"כ עמית הלוי הניח על שולחן הכנסת הצעת חוק חיונית להבטחת היתרון הזה של המשטר הדמוקרטי - להקים במשרד רה"מ יחידה להערכת חומרי מודיעין גולמיים, מקבילה להערכות ארגוני המודיעין ואף "מתחרה" בהן. יש רושם ברור שהארגון מחדש של בינדר באמ"ן נועד בין היתר לסכל את היכולת של הכנסת לפקח על אמ"ן ואת היכולת של הממשלה לבחון את הערכותיו בביקורתיות ההכרחית ולהכריע כשיפוטה.

אבל אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להיות שבויים בידי קצינים או פקידים, ולו גם בכירים. ההנהגה שאנחנו בוחרים, האחראית העליונה כלפינו, חייבת להיות מסוגלת לפקח, לבקר ולשלוט בקצונה ובפקידות. אחרת לא נהיה עם העומד ברשות עצמו.

פרופ' אבי בראלי הוא היסטוריון באוניברסיטת בן־גוריון בנגב