לאהוב את אייל גולן זה לא חטא: זו הסיבה שלא אשמיע אותו

בדמוקרטיה ותיקה מעבר לים נבחר נשיא שבוטל. ולא משנה שהבטיח למנות, ומינה, גברים שנגדם עלו טענות על הטרדה מינית; לא שינו הקלטות בקולו שבהן נשמע מבזה נשים; לא שינתה תביעה שבה נקבע כי עליו לשלם 5 מיליון דולר לאישה שתקף מינית. רוב המצביעים בארה"ב בחרו בנשיא הזה. כי בדמוקרטיה כמו בדמוקרטיה, כל עוד אייל גולן או כל אחד אחר לא הורשע - הוא זכאי ויכול להמשיך בחייו כאילו כלום.

אני לא זוכרת בעל פה את מניין ההופעות המדויק של גולן, אבל מאז פרשת "משחקי חברה" לא נראה שכושר ההכנסה שלו נפגע משמעותית. אני גם לא ממש זוכרת מתי הוזמן למופע יום העצמאות של עיריית הרצליה, בעשור האחרון. גם לא זכור לי שהוא התרעם על כך. בישראל, כך נדמה, אנחנו מאוד סלחניות, כל עוד הטענות לתקיפה מינית לא הגיעו לכדי הרשעה בבית משפט.

נסו להיזכר בגבר אחד ויחיד ששילם מחיר משמעותי ומתמשך על האשמות שעלו נגדו. אם נזכרנו רק בשמם של משה איבגי, חנן גולדבלט ומשה קצב - אזי הוכחתי שהציבור בישראל ממש מקדש את עקרון "חף מפשע עד שהוכחה אשמתו".

ובעשור הזה טאיסיה זמולוצקי, המתלוננת ט', ראתה את התיאטרון הקאמרי מחבק את גולן, את ערוץ קשת 12 מחבק את גולן, את שרת התרבות בזמנו מחבקת את גולן, וכמובן ראתה את הקהל מחבק את גולן.

אנחנו עדיין דמוקרטיה, ופירוש הדבר שאני יכולה להחליט, בלי שום התערבות חיצונית, את מי לשמוע, להופעה של מי ללכת ואת התוכנית או ההצגה של מי לראות

קל להדחיק ולהתעלם מההאשמות נגד גולן, מהסתירות בגרסאות ומהמעשים האפורים (לכל הפחות), כשמולו עומדת איזו ט' אחת. בלי פנים, בלי אופי, בלי אישיות. אבל כשזו טאיסיה, בפנים גלויות - פתאום גם זמרות שהגישו תוכנית עם גולן גונזות שיר משותף. פתאום לפרשה יש פנים נוספות. הפנים שלה.

כאמור, אנחנו עדיין דמוקרטיה, ופירוש הדבר שאני יכולה להחליט, בלי שום התערבות חיצונית, את מי לשמוע, להופעה של מי ללכת ואת התוכנית או ההצגה של מי לראות.

אין מה לכעוס אם אני אוהבת את אדל ולא את טיילור סוויפט (ואל תחשבו שאתן דוגמאות ישראליות, חפצת חיים אנוכי). אז מה הבעיה להודיע שאני לא בעניין של אייל גולן?

תרבות הביטול תפסה, בזכות הרשתות החברתיות כמובן. אני כבר לא לבד. אני קוראת לאחרות ולאחרים להצטרף אלי, ואם זה תופס, גם גופים מסחריים וציבוריים יצטרפו. ככה זה כשנדמה לנו שמפעל מזהם או שבעלי חברה הם אנטישמים, לפעמים אפילו שערוץ הוא שמאלני או ימני. פעם היה נדרש משאל עם כדי להבין מה הציבור חושב בנוגע לסוגיות שונות. היום יש אינטרנט.

גולן הוא אחד הווקליסטים הגדולים בישראל, והוא מהלך בינינו חופשי מפני שלא הורשע, ואפילו לא הועמד לדין בפרשת "משחקי חברה". לאהוב אותו זה לא חטא, והקהל שלו לא נחות או מגוחך בעיניי. אלא שנוכחותו של אייל גולן בפריים טיים מעוררת במתלוננות כאב וקושי. לכן אני, כבחירה אישית, לא משמיעה אותו.

ברוכה הבאה לישראל, תרבות הביטול.

הכותבת היא עורכת התרבות בגל"צ