הזעזוע האירי

ההחלטה של שר החוץ גדעון סער לסגור את השגרירות באירלנד היא צעד דיפלומטי נכון, ואבן דרך משמעותית בהפיכת מדיניות החוץ של ישראל לתקיפה ויוזמת. אמנם מדובר באמצעי חריג, השמור למצבים יוצאי דופן, אך גם עוינות המשטר הנוכחי באירלנד הגיעה לממדים יוצאי דופן, שלא מאפשרים - פשוט כך - להמשיך עימה ב"עסקים כרגיל".

ההתנהלות האירית כלפי ישראל חרגה בתקופה האחרונה הרבה מעבר למנעד של המותר, המקובל והראוי בקשרים בין־מדינתיים. השיא בהידרדרות האנטישמית של האירים נרשם אך לפני כשבוע, כשמשרד החוץ בדבלין הודיע על בקשתה של המדינה להצטרף להליכים נגד ישראל בבית הדין לצדק בהאג, הליכים שבהם ישראל מואשמת בביצוע רצח עם. מי שהתעמקו בבקשה מעבר לכותרת - המחרידה כשלעצמה - נחרדו כפליים: האירים טענו שיש להרחיב את ההגדרה של רצח עם כדי שיקל להרשיע את ישראל בדבר!

ייבים לפעול ביתר שאת כדי להפיץ את האמת על ישראל בכל העולם, גם באירלנד. המציאות הגלובלית של המאה ה־21 מספקת המון כלים לכך, גם ללא השגרירות

למעשה, הבקשה חשפה את מלוא הכיעור של המניע האירי ואת הצביעות של הניסיון לממש אותו. מה מפריע לאירים בהגדרות הקיימות של רצח עם, ששירתו את האנושות מאז שהמושג השתרש במשפט הבינלאומי? מפריע להם שישראל המתגוננת והנלחמת על חייה לא תורשע בו - גם אם חבר השופטים יהיה מוטה נגדה במיוחד. אנו מודים שישראל לא מבצעת רצח עם לפי ההגדרות המקובלות, רמזו בדבלין, אך אנו כה להוטים להושיב אותה על ספסל הנאשמים, שאנו תובעים לשנות את הכללים.

הבושה באירלנד מתה מזמן, או שמא - אם נזכיר שזאת היתה המדינה היחידה בעולם שראשיה שלחו לגרמניה הנאצית תנחומים על מותו של היטלר - לא יהיה מנוס ממסקנה שהבושה מעולם לא היתה שם.

הלהיטות האובססיבית של דבלין לקדם את עלילת הדם נגד המדינה היהודית לא יכולה להישאר ללא מענה. אסור שניתן לירוק לנו בפנים, לרמוס את שמנו הטוב ולנקוט צעדים שפוגעים בנו קשות - בלי השלכות ליורק, לרומס ולפוגע. חלפו הימים שבהם היהודי החלש חזה בשתיקה בעלילות אנטישמיות והרכין ראש בהכנעה.

לפני כמעט 40 שנה, כשבאוסטריה נבחר לנשיא פוליטיקאי עם עבר נאצי, ישראל הגיבה בהורדת דרג היחסים בין המדינות, והתעקשה על כך כל עוד האיש כיהן בתפקיד. אם כך הגבנו על מעשי עבר של אדם אחד - היחס כלפי אירלנד חייב להיות חריף הרבה יותר. האקלים האנטי־ישראלי באירלנד אינו נחלתו של פוליטיקאי אחד בלבד, ואינו תחום לעבר. הוא מוסת ומתודלק על ידי הממשלה האירית, שחצתה את הגבול בין ביקורת לאיבה.

גם הנימוק של המתנגדים לסגירת השגרירות, שלפיו ישראל מוותרת בכך על אפשרויות השפעה על אירלנד, לא מחזיק מים: הניסיון האוסטרי מוכיח שאי־הנכונות של ישראל להרכין ראש עשויה להועיל. הצעד החריג כלפי אוסטריה דווקא גרם לה להבין שעליה לעצב יחס אחר כלפי המדינה היהודית. לא מן הנמנע שכך יקרה גם באירלנד. הזעזוע הוא כלי ההשפעה היעיל ביותר כלפי חברות שהורעלו בחיידק האנטישמי.

ובינתיים, חייבים לפעול ביתר שאת כדי להפיץ את האמת על ישראל בכל העולם, גם באירלנד. המציאות הגלובלית של המאה ה־21 מספקת המון כלים לכך, גם ללא השגרירות.