ג'יהאד, קיטי

לא מזמן, הלו קיטי הופיעה לי בפיד עם כאפייה ודגל פלשתין. ילדות תמימה התנפצה אלי מבעד למסך דרך פוליטיקה חוצה גבולות.

כן, התודעה האנושית היא יכולת ייחודית ומורכבת, המעצבת את האופן שבו אנו תופסים את המציאות ומגיבים אליה. היא נבנית מזיכרונות, מחוויות ומתפיסות עולם, ומהווה את הבסיס למבנים החברתיים והתרבותיים המניעים אותנו. אחד הכלים המשמעותיים ביותר להשפעה על התודעה הוא השימוש באייקונים תרבותיים מוכרים, במיוחד דמויות מסדרות אנימציה פופולריות.

האם מדובר במניפולציה מסוכנת, או במהלך יצירתי לגיטימי? התשובה תלויה בעיני המתבונן

כשהלו קיטי, דמות שבמקור מייצגת תמימות, חמידות ועולם ילדותי נטול דאגות, מופיעה פתאום עם כאפייה ודגל פלשתין - מתרחש חיבור עוצמתי בין הדימוי התרבותי המוכר לבין מסר פוליטי טעון. מדובר במהלך המחבר בין זיכרונות של תמימות ילדותית לבין רעיונות מדיניים ואידיאולוגיים, שבכך מצליח לעורר הזדהות, או לכל הפחות לעורר סקרנות ומחשבה מחודשת.

בשנים האחרונות האנימציה והמנגה (אנימציה יפנית) זוכות לתהודה רבה בקרב צעירים ברחבי העולם. הפופולריות שלהן נובעת מהשפה הוויזואלית הקלה להבנה, הדמויות המושכות והעולם הוורוד והדמיוני שהן מציעות. עם זאת, השימוש בדמויות הללו לא מוגבל רק לעולמות בדיוניים וילדותיים. בעשורים האחרונים הפכו דמויות אלו לכלים בשירות אג'נדות פוליטיות שונות.

השימוש בדמות נעימה לכולם מצליח לעקוף את מנגנוני ההתנגדות האינסטינקטיביים שמעוררים סמלים פוליטיים רגילים, כמו דגלים, סמלים לאומיים או דמויות של מנהיגים. הצלחתן של דמויות כאלו במדיום הפוליטי נובעת מכך שהן נושאות מטען תרבותי של תמימות ונוסטלגיה. הכנסתן להקשרים פוליטיים מייצרת ניגוד: מצד אחד, הן ממשיכות להיתפס כחביבות ובלתי מזיקות. מצד שני, הן מעבירות מסר טעון.

הדמות המוכרת של הילדה החמודה, שהודבקה בשבוע שעבר על עמוד רחוב באמסטרדם עם מסר פוליטי, פולשת בעדינות לתודעה מבלי לעורר התנגדות אוטומטית. במובן זה, יצירת התודעה נעשית דרך מניפולציה של זיכרונות ילדות ונוסטלגיה, תוך שימוש בחזות המוכרת כדי לעטוף נושא שאולי היה נתפס אחרת ללא הקשר זה.

תודעה אינה רק מראה פאסיבית של המציאות - היא יכולה גם לעצב אותה. כשאנו רואים דמויות ילדותיות בקונטקסט פוליטי, המוח שלנו מבצע קישור לא מודע בין החמימות והפשטות של הילדות לבין המסר שהדמות מעבירה. הקישור הזה עשוי לשנות את הגישה שלנו למאבקים מסוימים, או לפתוח את הדלת למחשבה חדשה על נושאים חברתיים מורכבים.

כשדמויות אנימציה נכנסות לשיח הפוליטי - הן מייצרות כלי רב־עוצמה לשיווק אידיאולוגיות. התמימות שלהן היא נשקן הסודי, שמאפשר להן לחדור לתודעה, לעורר רגשות ולשנות תפיסות. האם מדובר במניפולציה מסוכנת, או במהלך יצירתי לגיטימי? התשובה תלויה בעיני המתבונן.

ד"ר רחלי ברץ היא ראשת המחלקה למאבק באנטישמיות וחוסן קהילתי בהסתדרות הציונית העולמית