אי החזרת החטופים תפורר את המרקם החברתי בישראל

היום (שבת) אנחנו מציינים 413 ימים למחדל הגדול בתולדות ישראל, לטבח שבמהלכו נחטפו מאות אזרחים, ובהם גם אחי איציק. אנו מציינים גם שנה לעסקה היחידה שהובילה לשחרור 80 חטופים. מייד אחריה החל הסיכול הממוקד של שחרור החטופים בידי מר הפקרה נתניהו, שהעדיף את הצלת הקואליציה שלו על פני הצלת חיי אדם.

סוגיית הפקרת החטופים בעזה מעלה הרהורים על סדרי עדיפות ובחירה של חיים על פני חיים. אותם פופוליסטים שמשחקים לנו בראש, בין היתר במבצעי השפעה כמו שנחשף בפרשת המסמכים, מנסים לשכנע שיש להעדיף את חייהם של אחרים שאולי נשקפת להם סכנה תיאורטית עתידית ולהקריב את חיי החטופים בעזה. הדבר דומה ל"המתת חסד" ללא אישור החולה, כלומר "נהרוג היום את מי שמהווה נטל, כדי לשפר את חיינו בעתיד".

גם אם התגובה הרגשית למצבים שבהם מצויים בני אדם מוכי גורל היא ש"טוב מותם מחייהם" - אסור להישמע לרגש זה. קיומנו האנושי יחד מותנה בכך שלא נפר את איסור נטילת חיי אדם ללא הסכמתו. חלילה לנו לרוקן את המושג "חיים" מערכו.

פדיון שבויים הוא מהמצוות החשובות בתורה. המצווה היחידה שמבטלת את כל הציוויים למעט גילוי עריות, עבודה זרה ושפיכות דמים, היא מצוות פיקוח נפש שמשלימה את "לא תעמוד על דם רעך".

הקרבת החטופים למען ביטחון עתידי היא העבודה הזרה החמורה ביותר. "פולחן הקרבה של קורבנות אדם", מתוך הבטחת שווא שהעתיד יהיה בטוח יותר, היה מקובל בימי קדם על ידי עובדי אלילים.

קלות דעת ורשלנות

החטופים בעזה לא שונים מאף אזרח ישראלי אחר, וערך חייהם לא פחוּת רק משום שנחטפו ממיטותיהם. הפקרתם בשבי מתוך כוונה להציל אחרים היא אחת העבירות החמורות ביותר בסדר הדין הפלילי: "המתה בקלות דעת", שדינה 12 שנות מאסר. קלות דעת מוגדרת בחוק כנטילת סיכון בלתי סביר העשוי לגרום למוות.

שר הביטחון והמערכת הצבאית טוענים כי המשך הלחץ הצבאי מסכן את חיי החטופים. התוצאה מוכיחה כי הניסיון, כפי שהוגדר במטרת המלחמה לשחרור החטופים באמצעות לחץ צבאי, גרם למותם של לפחות 27 חטופים בקלות דעת.

ממשלת ישראל והעומד בראשה מעדיפים להתעלם מהסיכון, ונוהגים בקלות דעת וברשלנות כלפי חיי החטופים - בניגוד לחובה המוסרית, הדתית והחוקית להציל את חיי מי שנשקפת סכנה מיידית לחייו. החטופים אינם לוחמים שיצאו להגן על ישראל מפני האויב. הם קורבנות המחדל של מדינת ישראל בחוסר יכולתה לשמור על חירותם וביטחונם. הפקרתם בידי האויב היא בבחינת הוספת חטא על פשע.

הסכנה באי־שחרור החטופים גדולה יותר מהסכנה לפגיעה של כל אויב חיצוני. אי־החזרתם תפורר את המרקם החברתי והאזרחי, ותגרום לאובדן אמון מוחלט בין אדם להנהגה ובין אדם לאדם.

היום, שנה לעסקה היחידה שהשיבה אלינו חטופים, הגיעה העת שחברי הממשלה יגידו למר הפקרה: עד כאן! זה הזמן להחזיר את כולם הביתה.

הכותב הוא אחיו של איציק אלגרט שנחטף ב־7 באוקטובר מקיבוץ ניר עוז. היסטוריון, משפטן, מורה ומחנך, בעל עיטור מופת