הנעלם במשוואת היועמ"ש

אתמול (רביעי) פורסמה מודעת שער בכל העיתונים, שבה פורום העסקים הביע תמיכה ביועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב־מיארה, וקרא לה "להמשיך לשמור על שלטון החוק למען כולנו".

כמו הרבה דברים במדינת ישראל, תפקידו של היועץ המשפטי לממשלה לא הוגדר בחוק בצורה מסודרת. בעיני הימין המשפטי, תפקיד היועמ"ש (נוסף על העמידה בראש התביעה) הוא ייעוץ וייצוג הממשלה בערכאות, בדיוק כמו שעורך דין אזרחי מייעץ ומייצג. אך לא כך הדבר בעיני השמאל והייעוץ המשפטי עצמו.

הגישה הרווחת היא שהייעוץ המשפטי מהווה ערכאה בפני עצמה. הייעוץ המשפטי, לשיטה זו, אמור לקבוע מה חוקי, לאסור את מה שנקבע כלא חוקי ולמנוע מהממשלה לקבל ייצוג לעמדתה. לפי שיטה זו, הממשלה לא יכולה כלל לטעון את טענותיה בבית המשפט, היות שהמייצג שלה לא שותף לעמדת הממשלה. בעולם שבו הרשות הפלשתינית המשלמת משכורות למחבלים יכולה לעתור לביהמ"ש העליון - ממשלת ישראל לא יכולה לעשות כן.

הייעוץ המשפטי הפך לא רק לערכאה, אלא לערכאה הסופית. התשובה לשאלה ההיפותטית אם יועמ"ש יכול לקבוע משהו שמנוגד לחוק היא "לא". אם היועמ"ש הוא הערכאה העליונה והיחידה, וכפיפותה היא לרעיון שלטון החוק בלבד - אז גם הרשות המבצעת וגם הרשות השופטת מיותרות לחלוטין. למה בכלל צריך בג"ץ אם היועמ"ש יכול לקבוע מה חוקי? למה לדון בעתירות שבהן הממשלה לא מיוצגת כלל? ולמה צריך ממשלה אם כל פעולה שלה נקבעת כראויה או לא ראויה בידי ערכאה סופית?

אם הממשלה מעוניינת למנות את א' לתפקיד נציב שירות המדינה, אך זכות המילה האחרונה שמורה ליועמ"ש - מדוע לא לדלג על הממשלה הנבחרת ולתת לייעוץ המשפטי לבצע את כל המינויים? הרי גם ככה למדינה לא אמורה להיות יכולת להתגונן מפני חוות הדעת של היועמ"ש בעליון.

הייעוץ המשפטי הפך לא רק לערכאה, אלא לערכאה הסופית. התשובה לשאלה ההיפותטית אם יועמ"ש יכול לקבוע משהו שמנוגד לחוק היא "לא". אם היועמ"ש הוא הערכאה העליונה והיחידה, וכפיפותה היא לרעיון שלטון החוק בלבד - אז גם הרשות המבצעת וגם הרשות השופטת מיותרות לחלוטין

תפיסה זו, ששלטה ביחסי יועמ"ש־ממשלה בעשורים האחרונים, מתפוררת. והיא לא מתפוררת כי "המחנה הדמוקרטי" מעוניין חלילה בדמוקרטיה ובעליונות רצון העם, אלא היא מתפוררת כי לכל השחקנים במערכת, מהמחוקקים דרך השרים והשופטים, נמאס להיות חותמת גומי של הייעוץ המשפטי. גישת ה־infallibility (חוסר היכולת לטעות) הפכה את הייעוץ המשפטי לאפיפיורות קתולית, אך ללא מיליארד מאמינים הסדקים נפערים מהר.

במקרה של ממלאת מקום יו"ר הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו, היועמ"שית קבעה שמינויה אינו חוקי, וגם סירבה לייצג את עמדת הממשלה בבג"ץ. כלומר, היה שם צד עותר שטען שהמינוי אינו חוקי, וצד מגיב שטען שהמינוי אינו חוקי. ככה לא נראה שלטון החוק, בג"ץ הוא זה שנאלץ להגן על הממשלה.

על כן, טוב שתומכי המעמד הבלתי מוגבל של היועמ"ש פתחו בקמפיינים בתקשורת, כי הגיע הזמן להפוך את הסוגיה לפוליטית.

מי שמאמינים שיועץ משפטי לא יכול לטעות, ושדעתו מחייבת את הממשלה עד כדי כך שהיא לא יכולה להגן על עמדה זו בבג"ץ, יוכלו להצביע למפלגת יועמ"ש, ובכך לאחד את תפקיד הממשלה והייעוץ המשפטי. מי שמאמינים שהכנסת קובעת את החוק והממשלה מבצעת, שהיועמ"ש אמור לייצג את הממשלה ושבג"ץ אמור לבדוק את החוקיות על פי החוק - שיצביעו אחרת.

העברת השיח על תפקיד היועמ"ש מדיון תיאולוגי לדיון פוליטי היא חיונית. כך יתאפשר לנו סוף־סוף להחליט למה אנחנו, כעם, מצפים מהייעוץ המשפטי. ותודה לפעילים הפוליטיים הסוגדים ליועמ"ש, גם אם לא התכוונו להתחיל את הדיון החשוב הזה.

אם אנחנו חפצי דמוקרטיה, עלינו לראות את הייעוץ המשפטי דרך מסך הבערות. אנחנו אמורים לתת לגוף הזה את אותו הכוח, אם מחזיקה בו בהרב־מיארה ואם מחזיק בו רוטמן. אנחנו צריכים להגביל כל גוף שלטוני ברמה כזאת שהיינו מוכנים שיריבינו הפוליטיים יחזיקו בו. זוהי המהות האמיתית של דמוקרטיה.