- בנימין נתניהו ויריב לוין טוענים כי פרקליטות המדינה מבצעת חקירה בררנית. איני נותן אמון בדבריהם. אם בכלל, כי אז עשה כן היועץ המשפטי לשעבר ד"ר אביחי מנדלבליט באוסרו לחקור את ביבי בפרשת הצוללות. מכתב האזהרה שקיבלו הוא ויוסי כהן מהוועדה בראשות אשר גרוניס, רומז לכך. אך נניח לצורך הדיון כי אכן מתקיימת מדיניות של חקירה בררנית, ואם כן יש לעוקרה מן השורש.
גם במקרה זה אין בכך לייתר את הצורך לחקור את המתרחש בלשכתו של נתניהו, ובראש ובראשונה את ראש הסגל צחי ברוורמן. הפרטים האסורים בפרסום מזעזעים, אם יוכחו כנכונים. גם אין מקום להתרגש מההכחשות של ברוורמן ומההתנפלות המילולית של נתניהו על הפרקליטות.
בכל עבירות הצווארון הלבן מאז משפט שורת המתנדבים, שהסתיים בהרשעתו של המפכ"ל יחזקאל סהר במתן עדות שקר, הנאשמים החלו בהכחשה וסיימו בעסקת טיעון או בכלא.
דפוס ההתנהלות שריר וקיים.
- לפני 121 שנים נשלח חיים נחמן ביאליק לדווח על פרעות קישינב, שהפכו לציון דרך בתולדות הציונות. הוא הזדעזע לא רק מהטבח אלא גם מחרפת הגברים שנמלטו והסתתרו, ולא יצאו להגן על הנשים והילדים. הדוח שלו פורסם לאחר שנים רבות. אך ביאליק כתב מייד את הפואמה "בעיר ההריגה" (קודם נקראה מטעמי הצנזורה "מסע נמירוב") ובז ליהודים, והדעות נחלקו אם נהג כראוי אם לאו ("השמש זרחה, השיטה פרחה והשוחט שחט, וברחת ובאת אל חצר...")
באמסטרדם לא אירע פוגרום דומה, אבל עלה זכר קישינב. יהיו עוד אירועי אמסטרדם וקישינב ברחבי אירופה, ומי יודע מה יעלה בגורל היהודים מעבר לאוקיינוס האטלנטי. ב־1903 הפעילה תנועת ה"בונד" הסוציאליסטית רכיבים של הגנה עצמית יהודית, ומה ב־2024?
מדינות ריבוניות מסתייגות מהגנה עצמית של חלק מהאזרחים על בסיס לאומי או דתי. זה מובן. המצב המועדף הוא שהממשלות יצליחו להחזיר את השקט והביטחון בעריהן על כנו. אך אם לאו, אם נגזר כי הברירה תהיה בין שהפורעים המוסלמים ישלטו בכיכר העיר לבין היהודים, כי אז על אחינו ליצור רשת שקטה, חשאית, מצמצמת ככל האפשר את החיכוך עם המשטרה, שתסיג את הערבים לאחור. המוסד ייאות לסייע בדממה.
אפשר להילכד בלתי מוכנים רק פעם, ואחרי אמסטרדם יהודי אירופה צריכים לתת דעתם כיצד להקים סוג של משמר אזרחי להגנה עצמית עד שתגיע המשטרה, אם בכלל. זה חשוב מפני שכל הסימנים מעידים כי באמסטרדם היתה התארגנות מוסלמית, והיא מעודדת עוד פרעות מתוכננות בערי היבשת.
- שנים רבות הערכתי שנתניהו יודע לנהל מערכה מדינית. יש לכך כמה דוגמאות, והן נותרו תקפות גם כאשר סברתי כי יעדו שגוי. שתיים מהן: ביבי הרגיע בנאום בר־אילן את ברק אובמה שפניו להקמת מדינה פלשתינית, וחמק בהצלחה; ובניגוד לעמדתו הרשמית המצדדת בעסקה להחזרת החטופים, עלה בידו לטרפדה כי לא רצה בה. איני מחזיק עוד בדעה זו לאחר מה שאירע בפרשת הסיוע ההומניטרי לעזה.
לפני חודש קיבלה ישראל מכתב אזהרה מארה"ב, שלפיו אם לא תגביר את הסיוע תטיל עליה אמריקה אמברגו נשק. היא הודיעה כי תמתין עד נובמבר. זה, כמובן, חלום בלהות.
ביבי יודע היטב שהממשל האמריקני אינו מוציא מכתב רשמי כזה, אם אינו מתכוון לממשו. אם כן - מדוע המתין עם הכניעה הישראלית עד לרגע האחרון, כדי שתיחשף העובדה שהסיוע ההומניטרי נכפה עליו? הרי חכם הוא הרואה את הנולד. הוא ידע כי הפעם זה רציני. האם לא טוב היה לרכך את העמדה הישראלית, בלי לחשוף את חולשתה?
זה לא אותו הביבי.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו