שובו של טראמפ: על כנפי תנועה עממית

הישראלים ברובם הגדול חגגו בצדק את חזרת טראמפ לשלטון בארה"ב. אבל יש סיבה נוספת, חברתית, לשמוח על ניצחונו. טראמפ חזר וקבע בצדק כי המנצחת היא תנועה עממית שהשתלטה בהנהגתו על המפלגה הרפובליקנית, והפעם כבשה את השלטון בכל רמותיו.

יש עם אמריקני, והוא קם אחרי ששרד, מ-1980 ואולי לפני כן, שנות פירוק של העבודה המאורגנת, המשפחה, האתוס הקיבוצי והערכים החברתיים והתרבותיים המשותפים. זה ניצחון סוחף: בקולות כלל המצביעים, ב"אלקטורים" של מדינות ארה"ב, בסנאט וכנראה גם בבית הנבחרים, נוסף על בית משפט עליון ידידותי. לכן יש מקום לצפות לשינוי חברתי בקנה מידה היסטורי בארה"ב.

התנועה העממית שניצחה בארה"ב מייצגת גם עובדי כפיים, מאוגדים ולא מאוגדים, שכירים קשי-יום מכל המוצאים והגזעים, אנשי ונשות המעמד הבינוני הנמוך, אבל גם המעמד הבינוני הפחות-נמוך.

מי שמעוניין בקידום צדק חברתי, צדק פוליטי ושפיות תרבותית, צריך לשמוח לנוכח ניצחון טראמפ ותנועתו על הכוחות האליטיסטיים החזקים מאוד בארה"ב. ראוי שהניצחון ישמח את מי שחפץ בטובת העניים, הלא-מקושרים והלא-משכילים, את החפצים בטובת ה"זבל", כלשון ביידן, בטובת נפגעי אינפלציה דוהרת במחירים של מוצרי יסוד וביטוחים.

ניצחון טראמפ הוא ניצחון האזרחים האמריקנים הלא-גלובליסטיים, ה"נייחים", כמינוחו הקולע של גדי טאוב, אלה שאמריקה היא עולמם. הם אינם רוצים בהכפפתה לעקרונות "פרוגרסיביים" כפויים, זרים לרוחו של הציבור הרחב, או למוסדות על-לאומיים קוסמופוליטיים. הם מתייחסים בשלילה לנטיית המוסדות האלה לטובת האינטרסים של התאגידים הבינלאומיים. בוחרי טראמפ הציבו מחסום בפני רודנות שאינה אחראית כלפי ציבור ריבוני במשטר דמוקרטי ושאינה אמונה על האינטרסים ועל הערכים שלו.

בניגוד למוצאי הניצחון של טראמפ ב-2016, הפעם פחת כוח ההתנגדות של שליטיה לשעבר של המפלגה הרפובליקנית בסנאט, אליטיסטים שסלדו מהדמוקרטיזציה של טראמפ. גם בבית הנבחרים פחת כוחם. ב-2025 כבר לא יוכלו להכשיל אותו המעסיקים חסידי ההגירה ההמונית, הנהנים מהורדת שכר העבודה, ולא משקיעים בינלאומיים כמו האחים קוך - תורמים חשובים לרפובליקנים שהתנגדו להטלה של מכסי הגנה על התעשייה האמריקנית ועובדיה, ולא אנשי "פרויקט לינקולן" הניאו-שמרנים, שנלחמו בו מתוך המפלגה הרפובליקנית.

עכשיו טראמפ שולט במפלגה הארצית ולא רק בשלוחותיה במדינות ארה"ב. יש לקוות שיריביו בממסד הוושינגטוני של המפלגה הרפובליקנית, וכן דמוקרטים ורפובליקנים ב"דיפ סטייט" הביורוקרטית בארה"ב, יתקשו להכשיל אותו ואת ממשלו, כמו שעשו בסיבוב הקודם באמצעות הפעלת סוכנויות הביון, ה-FBI ומשרד המשפטים.

התנועה העממית שניצחה בארה"ב מייצגת גם עובדי כפיים, מאוגדים ולא מאוגדים, שכירים קשי-יום מכל המוצאים והגזעים, אנשי ונשות המעמד הבינוני הנמוך, אבל גם המעמד הבינוני הפחות-נמוך.

היא מייצגת את מי שהודרו מהשפעה, את מי שהאינטרסים החיוניים שלהם נרמסו והם עצמם הושפלו בימי השלטון הדמוקרטי של קרטר, קלינטון, אובמה וביידן, וגם בימי השלטון הרפובליקני הניאו-שמרני של רייגן ושני הבושים.

בניגוד לטענה רווחת, לא משנה שהעומד בראש התנועה הוא מיליארדר, וכמוהו בעל-בריתו אילון מאסק. המבחן הקובע מצוי באינטרסים החברתיים והתרבותיים שטראמפ ותנועתו מקדמים, לעומת האינטרסים שיריביהם מקדמים. המדיניות "מוטת העבודה" בכהונה הקודמת של טראמפ, לצד הורדת המיסים, מעידות על הכהונה שלפנינו. השכר גדל בשיעור היסטורי, ופערי השכר צומצמו לראשונה זה 60 שנה: שכר 2.5 העשירונים התחתונים גדל ב-4.5%, ושכר 2.5 העליונים ב-2.9%.

הגידול בשכר, צמצום הפערים בשכר ומחיקת האבטלה נבעו ממדיניות מכס ומלחמת סחר בסין, החזרת הייצור לארה"ב ופיקוח על הגירה שהגביל את היצע העבודה בשונה ממדיניות אכזרית שהחלה ב-1980. טראמפ אינו סוציאליסט, אך תנועת העבודה האמריקנית מצויה מבחינת הערכים והאינטרסים בתנועה העממית שהקים.