טראמפ ישחרר

בחירתו המחודשת של דונלד טראמפ לנשיאות ארה"ב היא בשורה מצוינת לישראל בהיבטים רבים כל כך, שלא קל לבחור מתוכם את החשוב מכולם. השלמת ההשמדה של חמאס בעזה, חיסול איום חיזבאללה מלבנון, הצרת צעדיה של איראן ושלילת האופציה הגרעינית שלה, עצירת המימון הבינלאומי של סוכנויות האו"ם האנטי־ישראליות, בלימת פעילות בתי הדין הבינלאומיים נגד ישראל וראשיה, שלום ונורמליזציה עם סעודיה - כל אלה נושאים משמעותיים ביותר, שיקודמו החל מ־20 בינואר 2025 בשיתוף פעולה בין ירושלים לוושינגטון, ללא המקלות בגלגלים, שלמרבה הצער הורגלנו אליהם בימי הממשל היוצא.

עם כל החשיבות האדירה של האמור, יש נושא אסטרטגי נוסף - קשור מאוד לכל הנושאים הנ"ל ואולי אף ראשוני להם, לפחות מבחינה רעיונית - שמחייב טיפול משותף בארבע השנים הקרובות.

דונלד טראמפ הוא האדם הנכון להשליך את נוסחאות הכזב אל פח האשפה, הן בגלל תמיכתו בישראל, הן בגלל אופיו המנוגד לחשיבה בתוך הקופסה, והן בזכות יכולתו לראות בלי פילטרים מי כאן הטוב ומי הרע

תחילת הכהונה השנייה של טראמפ פותחת חלון הזדמנויות לבצע מהלך שייטיב לאין שיעור עם ישראל, עם המזרח התיכון ועם העולם כולו: לקבור סופית את תוכנית הבלהות להקמת מדינה ערבית בארץ ישראל שממערב לירדן.

במשך שנים המדיניות של ממשלות בראשות בנימין נתניהו נועדה לסכל את הרעיון של "מדינה פלשתינית", כי הוא - וגם מרבית אזרחי ישראל - מבינים שישות כזו היא רק אמצעי למימוש החלום הערבי של המתת המדינה היהודית.

כשמרן אמיתי, נתניהו עשה זאת בדרכו השמרנית, בצעדים מדודים וזהירים וללא ג'סטות ראוותניות - בלי לבטל את הסכמי אוסלו מעל במת האו"ם ובלי להעיף את אבו מאזן ואת החבורה הנפשעת שלו בחזרה לתוניס.

במדיניות הזו היה היגיון רב, במיוחד כל עוד משלו בארה"ב מנהיגים שקיבלו את נוסחת הכזב "שתי מדינות לשני עמים" באופן עיוור, כאילו היתה תורה חדשה שניתנה מריבון העולמים, וכאילו המציאות לא הוכיחה שכל ניסיון ליישם אותה בעזה, בשומרון וביהודה מוביל תמיד לשפיכות דמם של יהודים. כל עוד לא בשלו התנאים, ארה"ב פשוט לא היתה מגבה את ההתנערות מהנוסחה המכוונת לחסל אותנו, גם אם ההתנערות צודקת.

עכשיו סוף־סוף בשלו התנאים. דונלד טראמפ הוא האדם הנכון להשליך את נוסחאות הכזב אל פח האשפה, הן בגלל תמיכתו בישראל, הן בגלל אופיו המנוגד לחשיבה בתוך הקופסה, והן בזכות יכולתו לראות בלי פילטרים מי כאן הטוב ומי הרע, מי הבעלים האמיתיים של הארץ ומי המתחזה הרצחני, מי החבר של ארה"ב ומי האויב.

הטבח הנורא שבוצע על ידי העזתים ב־7 באוקטובר, והעובדה שאיש בחברה הערבית ביהודה ושומרון לא גינה אותו ואת מבצעיו המתועבים, מאפשרים להטיל בפרצוף העולם את האמת: הקמת מדינה טרור על סף ביתנו הלאומי, ובתינו הפרטיים, היא התאבדות, וישראל לעולם לא תסכים להתאבד. 

הנשיא החדש־ישן של ארה"ב הוא מנהיג שעשוי מהחומר הנכון. כפי שהכיר בירושלים בירת ישראל וברמת הגולן, וכפי שקבע שאין לכנות את יהודה ושומרון שטח כבוש, כך יוכל לסייע לרה"מ נתניהו לשחרר את ישראל מטבעת החנק של "חזון המדינה הפלשתינית".