לחדש את הצמיחה

כשפרצה המלחמה, גם בעלי, כמו מאות אלפי אנשי מילואים ברחבי הארץ, נענה לקריאה והתגייס. וכמו אלפים רבים מהמגויסים, איתרע מזלו והוא נפצע ברגלו. תהליך השיקום היה ארוך וכואב, אבל אחד הדברים שהכי עזרו להצלחתו, פיזית ונפשית, היה ההליכות ביער. הפעלת האיבר הפגוע בסביבה ירוקה, שקטה ומרגיעה עזרה לו להשתקם הרבה יותר מהר משניבאו הרופאים. זו רק דוגמה קטנה אחת לכוח המרפא, המאחה ומשיב הנפש של היער.

כאזרחים בישראל, נפלה בחלקנו זכות גדולה מאוד. היערות שלנו, כולם, פתוחים לרווחה כל השנה, ובחינם. הם מתוחזקים ומטופחים, והם מזמינים את כולנו ליהנות מיופיים ומכוחם המרפא.

לאורך השנים, מחקרים רבים הראו כי השהות בחיק הטבע, בדגש על היערות, תורמת לרווחה הנפשית והפיזית שלנו, ממלאת אותנו שמחה ומסייעת בהשגת שלווה. בשנים האחרונות, יותר ויותר מטפלים מקצועיים כמו פסיכולוגים ופיזיותרפיסטים גילו את היערות כמרחב טיפולי, ומקיימים בהם פגישות. היער מקבל כל אחד ואחת בכל זמן, נותן אהבה בלי תנאי ומבקש בחזרה רק שנשמור עליו. היערות ממלאים את חלקם בעסקה. ואנחנו?

בשנים האחרונות, האיום על יערות ישראל הוא חמור מאי-פעם. במהלך המלחמה המתחוללת נשרפו מאות־אלפי דונמים של שטחי יער ושל שטחים פתוחים במדינה. לא אמנה את כלל היערות שנפגעו, מפאת שיברון הלב. כל יער שנפגע זקוק לפחות לחמש שנים של שיקום, שבהן אנחנו חייבים להניח לו להתחדש ולצמוח ולשמור עליו. זהו גם השלב הפגיע ביותר של היער. אך לחצי הפיתוח, לצד תכנון לקוי שלא מתחשב מספיק בשטחים הפתוחים (בדגש על השטחים המוגנים), הפכו את יערות ישראל לעוד טרף עבור כרישי הנדל"ן.

קרן קיימת לישראל ושותפים נוספים מצליחים בכוחות אחרונים לבלום את המגמות של הרס הסביבה, אבל יער הרוס הוא טרף קל יותר. יזמים רבים כבר מנסים להשתלט על שטחים פתוחים שנשרפו כדי לבנות בהם, ובכך למעשה לחנוק את הסיכוי של היער להשתקם. אם מגמות הפיתוח הנוכחיות יימשכו - על פי ההערכות הפסימיות, בעוד כ-15 שנה כמעט לא יישארו שטחי יער בישראל. אני רואה בזה לא פחות מאיום קיומי על המדינה.

המפתח להצלחתה, לשגשוגה ולמעשה לקיומה של מדינת ישראל הוא היותה מדינה מצוינת, מדינה שאזרחיה רוצים לחיות בה יותר מאשר בכל מקום אחר, ומוכנים גם להילחם על כך. איכות חיים היא לא מותרות - היא המהות. ללא יערות ושטחים פתוחים חיינו יהפכו אפורים ועצובים, ונהיה כלואים במבוכי בטון ונסבול מפגעי האקלים.

יתרה מכך, אחרי יותר משנה של מלחמה שסופה לא נראה באופק, אנחנו חייבים להתחיל להיכנס לתהליך של ריפוי וצמיחה, כמדינה וכחברה. אנחנו חייבים לצאת, להיפגש, לחוות את יופיו של היער ולהתחבר. היערות, שדווקא שימשו זירת ההתרחשות של כמה מהגרועות שבזוועות עמנו, הם המפתח. ביערות נוכל להיפגש, נוכל להתרפא ונצא לדרך חדשה. אסור לנו לאבד את אחד הנכסים הציבוריים הלאומיים החשובים ביותר שלנו.

נועה טל היא מנהלת אגף התכנון בקרן קיימת לישראל