חוק המעונות גרוע מחוק הפטור מגיוס

אחרי הרבה לחץ מצד כל רחבי הקשת הפוליטית - מהאופוזיציה ועד לבייס העמוק של מפלגות הקואליציה - נסוגה הממשלה ונסוגו המפלגות החרדיות מחוק הפטור מגיוס. במקומו מקודם כעת בהליך בזק חוק המעונות, שיאפשר את המשך הסבסוד של מעונות היום לפעוטות האברכים.

חוק המעונות אינו פחות חמור מחוק הפטור מגיוס עצמו, והוא אפילו יותר הרסני ממנו, שכן הוא מקיים את יסודות השיטה שלפיה אפשר להתבדל מן החברה ועדיין ליהנות מפירותיה.

ההשתמטות מגיוס לצה"ל היא רק אחת מהרעות החולות הנובעות מהניכור החרדי לחברה, ואותו ניכור מתאפשר בזכות שלל חוקים "חברתיים" שכביכול מיועדים לכלל החברה - אך בפועל, היות שאלו מחושבים לפי מספר ילדים במשפחה (ועכשיו, על פי התכנון, לפי הוכחת כושר השתכרות של האם בלבד), הם תפורים למידותיו של הציבור החרדי. כל עוד משק בית עם עשרה ילדים מקבל מימון ללא תחתית למעונות והנחה בארנונה, ונהנה מתשתיות ומשירותי בריאות במימון המדינה - לחרדים אין סיבה לצאת מד' אמותיהם.

הפתרון הוא לפרק ולבנות מחדש את מערכת הרווחה וחלוקת המשאבים במדינה, באופן שיתמרץ השתלבות בשוק העבודה, גיוס לצבא, וגם נשיאה באחריות הכלכלית על ילודה גבוהה. מפה כוחות השוק כבר יעשו את שלהם. מי שירצו להאכיל עשרה ילדים ולשלוח אותם למעון - יצטרכו לצאת לעבודה ועל הדרך גם להתערבב בחברה, ומי שירצו ליהנות מתמיכה ומתשתיות ממשלתיות - יצטרכו להתגייס ולתרום את חלקם. לא מדובר בפתרון קסם שיניב תוצאות מיידיות, אבל צריך להתחיל איפשהו.

בסוגיית גיוס החרדים מתפספסת נקודת חשובה נוספת, והיא שמדובר בגיוס בכפייה. אמנם גם החילונים והדתיים מגויסים בכפייה, אך אלו מהם המשרתים שירות משמעותי עושים זאת מרצונם, הנובע משייכות חברתית ולאומית, ואולי במידה מועטה גם מהתועלת האישית שירוויחו משירותם. לשם צריך לכוון כשמדברים על גיוס החרדים, על יצירת תחושת שייכות וגם על תועלת אישית.

הפתרון הוא לפרק ולבנות מחדש את מערכת הרווחה וחלוקת המשאבים במדינה, באופן שיתמרץ השתלבות בשוק העבודה, גיוס לצבא, וגם נשיאה באחריות הכלכלית על ילודה גבוהה

המקרה של המפלגות החרדיות הוא אנדמי לפוליטיקה הישראלית. בעוד בארה"ב הפלגים הדתיים בקרב הנוצרים והיהודים מצדדים בימין הרפובליקני, שמבקש לצמצם את התערבות המדינה בחיי הפרט, לרבות מתן קצבאות וסבסוד שירותים ממשלתיים - החרדים בארץ נהנים מכל העולמות. יש להם ברית עם הימין הישראלי, שכבר 30 שנה זונח מדיניות כלכלית ימנית־קפיטליסטית, והם ירוויחו גם מכל רפורמה סוציאליסטית של השמאל.

לחרדים יש פוליטיקאים מוכשרים שבאו לדאוג לאלקטורט שלהם. לא מעניינים אותם קווי האישיות והמוסר של השותפים הקואליציוניים, כל עוד הם מקבלים את מבוקשם. שיטת עבודה זו לא שמורה רק לברית עם מפלגות הימין - גם ממשלות השמאל תמכו בפיצ'ר הזה. אצל החרדים אין חרמות, אלא רק דרישות. גם אם מחר ייבחר ראש ממשלה שאוכל שרצים בחלב אמם ביום כיפור, אם הוא יענה בחיוב לדרישות החרדים - הם יישבו בממשלתו.

אי אפשר להתעלם מהאירוניה שעולה מהעובדה שהפטור מגיוס וחוק המעונות מקודמים במשמרת של נתניהו, שקשר לראשו כתרים כ"מר ביטחון" ו"מר כלכלה". נתניהו - שלפני 20 שנה, בעודו מכהן כשר האוצר, העביר את הציבור שיעור בכלכלת שוק בעודו ממשיל את המגזרים הפרטי והציבורי לאיש רזה הסוחב על גבו את האיש השמן - חצה את הקווים שהוא עצמו שרטט.

אנו נמצאים במצב אבסורדי, שבו כלל הציבור הציוני והיצרני במדינה - ממצביעי לפיד ועד לבייס של סמוטריץ' - מסכים שיש כאן עיוות שיש לתקן, ובכל זאת אנו עומדים במקום בגלל חרמות ופוליטיקה קטנה. הגיע הזמן שהפוליטיקאים שלנו יפסיקו לנסות להעביר סדנאות חינוך ליריבים פוליטיים, ויתחילו לקדם את הנושאים שהאלקטורט שלהם דורש. שילמדו מהפוליטקאים החרדים.