"תפסנו אותה בזמן"

תהליך מעניין מתרחש בשוק התקשורת האמריקני: לפני כמה ימים הבעלים של ה"וושינגטון פוסט", ג'ף בזוס, הסיר את תמיכת העיתון במועמדת לנשיאות קמלה האריס. בזוס אמנם איבד 200 אלף מנויים ביום אחד - אבל עשה זאת מתוך הבנה שהתקשורת צריכה לחזור לתפקידה המקורי: לדווח אמת ולתת לקוראים כלים לחשוב בעצמם (וכי הוא כנראה מאמין שטראמפ ינצח).

הצהרתו של בזוס מגיעה אחרי שהתקשורת האמריקנית עברה תהליך שבו הפכה מתקשורת "אובייקטיבית" לתקשורת מסומנת פוליטית. בישראל שוק התקשורת נמצא בפיגור של כמה עשורים. כאן ערוצי המיינסטרים עדיין מסרבים להודות שהם בעלי עמדה, אך הם לא מהססים לסמן את בעלי העמדה המנוגדת.

מדי ערב מתארחים קצינים בכירים לשעבר בפאנלים החדשותיים, ומכתיבים סדר יום. בחטיבות החדשות בערוצים 11, 12 ו־13 קצב הספינים הוא יומיומי, ובכירים כמו ישראל זיו, עמוס ידלין, נועם תיבון ועוד דואגים להדהד אותם ולהעניק להם נופך מקצועי. מבין כל הספינים, הקריאה להסדרה בצפון ואז הגילוי של מערכת המנהרות האימתנית, שכפי שהצהיר הרמטכ"ל "תפסנו אותה בזמן", הוא אולי המחריד ביותר.

באותו הזמן, בערוץ 14 יושבים בכירים אחרים, בוגרי המערכות הביטחוניות אף הם. עוזי דיין, אפי איתם, יפתח רונטל, שוש רבן ועוד מפרשים את המציאות הביטחונית אחרת. כך עשו גם כשהיו בתוך המערכות הביטחוניות והצבאיות. לא מקובל להגיד את זה, אבל בדיעבד הם טעו הרבה פחות. אלא שהעמדה של הפרשנים האלה, כמו גם של העיתונאים בערוץ 14, מסומנת בקלות־יתר כהסתה, כמכונת רעל.

הבכירים לשעבר בערוץ 14 מגלמים בפועל את הלקחים ממלחמת יום כיפור, שביניהם החובה לשמוע עוד צדדים, לייצר גוף שיהיה "איפכא מסתברא". אבל כמו שבצבא מדיחים בעשורים האחרונים אנשים שמביעים עמדה מאתגרת - כך גם בתקשורת מדירים את מי שלא אוחזים בעמדה הנכונה, וקוראים לסגור את הערוץ היחיד שמוכן לבטא כיום עמדות שמאתגרות את התפיסה ההגמונית.

בין התקשורת למערכות הביטחון בישראל מתקיים קשר אינטימי במיוחד. בית הגידול של אנשי תקשורת המיינסטרים הוא דו"צ, גל"צ, "במחנה" ומעט מקהיליית המודיעין, שם קיימו יחסי עבודה קרובים עם בכירי מערכת הביטחון המכהנים, ועם אלה שיושבים כיום בפאנלים כפרשנים ביטחוניים. המידע זורם, וגם ההדלפות

בין התקשורת למערכות הביטחון בישראל מתקיים קשר אינטימי במיוחד. בית הגידול של אנשי תקשורת המיינסטרים הוא דו"צ, גל"צ, "במחנה" ומעט מקהיליית המודיעין, שם קיימו יחסי עבודה קרובים עם בכירי מערכת הביטחון המכהנים, ועם אלה שיושבים כיום בפאנלים כפרשנים ביטחוניים. המידע זורם, וגם ההדלפות. אפשר ללמוד על עומק הקשר הזה ממעקב אחרי מפת ההדלפות מהקבינט הביטחוני, בשנה האחרונה במיוחד.

בערוץ 14, המגישים, הפרשנים והכתבים לא הגיעו ישירות מהצבא. לרוב הם גם לא עברו את המכבש של גל"צ/דו"צ/במחנה. משתתפי הפאנלים אף הם לא הפרצופים המוכרים מהערוצים האחרים. זאת כנראה הסיבה לכך שלפעמים המידע מהצבא לא זורם לשם כל כך חלק. באחרונה דרש דו"צ לפתוח בחקירה נגד הערוץ בגין הסתה, בגלל פרסום של סרטון סאטירי (בטעם רע) על הרמטכ"ל. זהו תקדים בעייתי מאוד. הוא אמנם מופעל כרגע על ערוץ 14, אבל מדובר במדרון חלקלק.

הערוצים המובילים ועתירי הממון, כמו צמרת הצבא, פועלים ומתנסחים בהתאם לאותם מסרים. הם לא מסתכלים ימינה או שמאלה, אפילו אחרי שצעד אחר צעד מופרכות כל ההנחות הביטחוניות המוקדמות שלהם. יתרה מכך, נראה שהמערכות הביטחוניות על פרשניהן בתקשורת המיינסטרים נותרו זחוחות מאי־פעם. במקום ללמוד לקחים מ־7 באוקטובר ולהבין שחייבים להקשיב לעמדות אחרות - כיום כל ביקורת עליהם מתויגת כסכנה ביטחונית.

הבעת כל עמדה (כמעט) היא לגיטימית, רק רצוי שמנעד העמדות בקרב מובילי השיח הציבורי והתקשורתי, ואולי גם המנעד של מי שאוחזים בעמדות האלה, יהיה מגוון יותר, וכך גם ייצג נאמנה את הציבור. אם שדה התקשורת הוא מיקרוקוסמוס של העולם הביטחוני - אז ערוץ 14 הוא האיפכא מסתברא.