איך לייצג את הממשלה בבית המשפט?

פרשת מינויה של ד"ר אודליה מינס לתפקיד ממלאת מקום יו"ר מועצת הרשות השנייה, שסוקרה בהרחבה במוסף הפוליטי, עוררה על פניה שאלה של פרשנות גרידא.

החוק קובע כי משהתפנתה משרת היו"ר, השר ימנה ממלא מקום מבין חברי המועצה, באישור הממשלה. השאלה היתה אם ממלא המקום חייב להיות בעל כשירות להתמנות ליושב ראש קבוע. היועמ"שית בהרב־מיארה השיבה על שאלה זו בחיוב, ולפיכך, משמינס נעדרה כשירות זו - המינוי בטל. והנה, ביהמ"ש העליון פסק פה אחד כי הצדק עם השר, וכי המינוי של מינס התבצע כדין.

מה שמעניין במיוחד בפרשה זו הוא נושא האפשרות של השר להציג את עמדתו בפני בית המשפט. סוגיה זו היא תולדה של שני כללים: הראשון - היועץ המשפטי הוא הפרשן המוסמך של החוק. השני - היועץ המשפטי הוא המייצג את המדינה בפני בתי המשפט.

משילובן של שתי ההוראות נובע קושי של ממש. פרשנותו של היועץ המשפטי היא אכן מחייבת, אך זאת כל עוד בית המשפט לא פסק אחרת. וכיצד יוכל בית המשפט לברור מבין שתי הפרשנויות אם רק היועץ המשפטי יישמע? אמת, ככלל, היועץ המשפטי פורס בפני בית המשפט גם את עמדתה של הרשות שנגדה עותרים, אך הצגת העמדה על ידי הרשות עצמה אינה דומה להבאת עמדתה בידי פרקליט שטוען נגדה.

הפתרון הראוי הוא לאפשר לרשות ייצוג עצמאי - אלא שהדבר נתון לשיקול דעתו של היועץ המשפטי, שבמקרה של מינס לא נתן את אישורו. ומה אז?

לפני שנים התבקשתי לייעץ לרמטכ"ל בעתירה שהוגשה נגדו, בגין החלטתו לסגור את מחלקת החדשות בגל"צ. היועץ המשפטי סירב לייצג את הרמטכ"ל, ואף לא נעתר לבקשתנו לאפשר לו ייצוג נפרד. הרמטכ"ל הודיע שיגיע לבית המשפט, וכשיישמע התיק - יקום ויציג את עמדתו. השבתי לו שלצערי בית המשפט לא יאפשר לו לדבר. הוא התקומם: "לכל פושע מגיע יומו בבית המשפט, אך לא לרמטכ"ל?!". לבסוף התפשרנו והעתירה נמחקה.

לימים פגשתי במקרה את ראש ההרכב, ותהיתי כיצד הוא היה מגיב במקרה שהתסריט היה מתממש. "הייתי מביט באולם וקובע שאין למשיבים ייצוג, ומסיים את הדיון", אמר.

אבל מדוע? הקשיתי. מי שהצטיין בתפקידו כיועץ משפטי עשוי להתמנות לביהמ"ש העליון, ואז הוא עשוי למצוא את עצמו בדעת מיעוט - אז מפני מה יש בכוחו לנעול את הדלת בפני בית המשפט?

מקרה מינס מוכיח שפרשנותו של היועץ המשפטי לא תמיד מתקבלת. ואין זה מקרה יחיד. חוק איסור ההונאה בכשרות אוסר על הבעלים של בית אוכל להציג את בית האוכל ככשר בכתב, אלא אם יש בידו תעודת הכשר מטעמה של הרבנות הראשית. בעל מסעדה ציין כי במסעדה שלו נשמרים דיני הכשרות, אך כי אין בידיו תעודת הכשר של הרבנות.

פרשנותו של היועץ המשפטי היא אכן מחייבת, אך זאת כל עוד בית המשפט לא פסק אחרת. וכיצד יוכל בית המשפט לברור מבין שתי הפרשנויות אם רק היועץ המשפטי יישמע?

היועץ המשפטי סמך את ידו על פרקטיקה זו, חרף טענתה של הרבנות הראשית שלפיה בית אוכל לא רשאי להציג מצג כשרותי כלשהו, אלא אם יש ברשותו תעודת הכשר. חרף סירובו של היועץ המשפטי לאפשר לרבנות ייצוג עצמאי, בית המשפט אפשר לה להמציא את עמדתה בכתב וקיבל אותה.

בשולי ההחלטה בפרשת מינס, בית המשפט ביקר את סירובה של היועצת המשפטית לאפשר לשר התקשורת ייצוג, וקבע כי מכיוון שלא מדובר באי־חוקיות ברורה וגלויה אלא במחלוקת לגיטימית בין הרשות לבין הייעוץ המשפטי - מן הראוי לאפשר לרשות להציג את עמדתה ולהניח לבית המשפט לבחור בעמדה הנכונה. מן הראוי שעמדה הגיונית זו תאומץ על ידי כל שופטי ביהמ"ש העליון.