ההפתעה במלחמת חרבות ברזל, כך הוא טבעו של הזיכרון האנושי, תדחק ממעמדה את ההפתעה של מלחמת יום הכיפורים. דורות של חוקרים ניסו, ועדיין מנסים, לפענח את השאלה מדוע מדינות מופתעות שוב ושוב, בעיקר כאשר מדובר בהפתעות אסטרטגיות בעלות השלכות נרחבות. במיוחד מפתיע לגלות שבמבט לאחור על המקרים השונים, היה ברור שכל הסימנים המוקדמים, האזהרות והנורות האדומות דלקו והבהבו.
לזמן קצר בפתיחת המלחמה היה נדמה שכולם, או כמעט כולם, התעשתו ומבינים את המציאות המזרח־תיכונית שבה מתקיימת ישראל, ומה עליה לעשות. אלא שאפילו על רקעו של טבח נורא וברברי במיוחד, שלכאורה היה אמור להרוס את התפיסות שהובילו אותנו לכך, מתברר שרכיבים לא מעטים מאותן תובנות הרסניות חיים, קיימים ובועטים.
מילא אם רכיבי הקונספציה היו נישאים על ידי מיעוט קטן וחסר השפעה, אולם מדובר במי שנחשבים למומחים, שהרי הם אלופים לשעבר, חוקרים במכוני מחקר מכובדים, ובפרשנים הנחשבים לבעלי השפעה באמצעי התקשורת.
"ההסדרה" החלה ללוות אותנו כבר בשלבים מוקדמים מאוד של הלחימה בעזה, ואיתה הגיע בן דודה, "היום שאחרי". נכון, ללחצים הבינלאומיים היה חלק משמעותי בכך, דבר שחייב להיות מובא בחשבון כאשר מדובר בארה"ב. אלא שבישראל העניין לא פשוט ומהווה חלק מתפיסות היסוד המוטעות. חלק מאותם בכירים במוקדי השפעה שונים מתפקדים כסוכני השפעה אמריקנים, פעמים כשופרות ממש של הממשל הדמוקרטי, הערכותיו, עמדותיו ורצונותיו.
תחת הכסות של "בכירים במערכת הביטחון" החלו לחצים להסכים ולהפסיק את הלחימה כאשר כוחו ושליטתו של חמאס עוד היו חזקים באופן משמעותי. חלקם ניסו להסביר באותות ובמופתים שאין באמת צורך לשלוט בציר פילדלפי, ושנסתדר גם ללא מסדרון נצרים. סמל מובהק לכך היה האמירה של בני גנץ בחודש יוני שניתן להשהות את הלחימה לשנה או שנתיים. הרי כל מי שמכיר את המציאות הבינלאומית יודע היטב שישראל בקושי מקבלת לגיטימציה מוגבלת להגן על עצמה, וגם זאת רק כאשר היא תחת מתקפה. אפילו טבח ברברי ונורא במיוחד לא עזר לישראל, ותעיד על כך העובדה שבתוך זמן קצר החלה מערכת הלחצים שהגיעה עד הקריאות לאמברגו על ישראל.
תחת הכסות של "בכירים במערכת הביטחון" החלו לחצים להסכים ולהפסיק את הלחימה כאשר כוחו ושליטתו של חמאס עוד היו חזקים באופן משמעותי. חלקם ניסו להסביר באותות ובמופתים שאין באמת צורך לשלוט בציר פילדלפי, ושנסתדר גם ללא מסדרון נצרים
מדהים לזכור שבאותו ראיון השהיית הלחימה ביוני, הבהיר גנץ, המייצג לא מעט את אותו ממסד ביטחוני כושל, שהוא מעדיף "הסדרה". לרבים מהבכירים יש מידע נרחב בהרבה מאשר לציבור בכל הנוגע ליכולות העצומות של חיזבאללה. חיזבאללה, שאיבד אלפי לוחמים ומפקדים במתקפת הביפרים, ולאחר מכן את כל ההנהגה הצבאית והפוליטית, עדיין ממשיך לירות בכל יום על ישראל. כל אלה היו עלולים להיות במלוא כוחם מול יישובי הצפון עם אותה "הסדרה".
ההסדרה, ההכלה ושאר מונחי העבר עדיין קיימים כאן בקרב לא מעט מבעלי ההשפעה. יש לקוות שהם לא יתקעו מקלות בגלגלי התפיסה הראויה החדשה, ההכרעה והניצחון.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו