אזרחים עזתים יסייעו לשחרר חטופים?

מטרות המלחמה מעבירות לכאורה מסר שאינו משתמע לשתי פנים בנוגע לכוונה הישראלית למוטט את שלטון חמאס. אלא שלחמאס ולחלק גדול מהעזתים ברצועה נותר ספק אם אכן כך יהיה, ונותרה בהם תקווה שאולי בכל זאת החברה הישראלית תישבר או תתייאש, ותאפשר להם ניצחון היסטורי.

מדוע זה חשוב? ראשית, במלחמות לא מנצחים כאשר הצבא של אחד הצדדים הורג את החייל האחרון בצד השני. במלחמות מנצחים קודם כל בראש. ייאוש מספיק גדול, שבו אחד הצדדים מאמין שאין ביכולתו להמשיך באופן אפקטיבי את הלחימה ולנצח בה, מוביל לכניעה. ייתכן שהפתרון טמון לא בחמאס אלא דווקא באזרחים עזתים פשוטים, שמוגדרים פעמים רבות "בלתי מעורבים". כבר ידוע כי אזרחים החזיקו חטופים בבתיהם או התגוררו בסמיכות לכאלה שהחזיקו.

סקר חדש של מכון PSR מגלה שתמיכת הציבור הפלשתיני בעזה בהחלטת חמאס לבצע את טבח 7 באוקטובר ירדה מ־57% ל־39% בתוך שנה, והאופטימיות לגבי הסיכוי של חמאס לנצח במלחמה ירדה מ־50% ל־28%

עד כה דובר על שתי אפשרויות בלבד לפתרון בעיית החטופים - עסקה או שחרור במבצע חילוץ. אך יש אפשרות נוספת, פחות מדוברת: הסגרת החטופים או מידע בעניינם שיתקבל מתושבי הרצועה.

המידע הזה כמובן לא יינתן בחינם אלא בתמורה לכסף, להגנה, למעבר בטוח, לאוכל וכדומה. ייתכן מאוד שהתרחשו כבר העברות מידע שכאלה בשנה שחלפה מאז נכנס צה"ל לעזה, אך בשורה התחתונה, נראה שהקצב והמידע אינם משמעותיים מספיק.

מאז חגיגות הרשע שנראו ברחובות עזה בטבח 7 באוקטובר בשנה שעברה, עברו הרבה מים בנהר העזתי. מאז סייעו לחמאס והשתתפו במעשי הזוועה, מרבית העזתים נאלצו להתפנות מבתיהם לפחות פעם אחת, חוו הפצצות, מוות או פציעה של אדם קרוב, או התמודדו עם תנאי מחיה קיצוניים. הם ראו את צה"ל נכנס לרצועה, משתלט על רובה, ולמרות תקוות שווא שיקרה אחרת, נכנס גם לחאן יונס ולרפיח. עם זאת, העזתים גם מקבלים מסרים סותרים המעודדים את רוחם שאולי בקרוב בכל זאת ייצאו הישראלים מעזה - דרך שבירת הרוח, לחץ אמריקני או עסקה חלקית.

אך התמונה מתחילה להשתנות. ראשית, הרוב המכריע של האוכלוסייה בעזה מקווה לראות את ישראל נשברת ומפסידה, גם אם העזתים מאוכזבים וכועסים על חמאס. אלא ששנה לאחר הטבח, התמיכה בחמאס צוללת. סקר חדש של מכון PSR מגלה שתמיכת הציבור הפלשתיני בעזה בהחלטת חמאס לבצע את טבח 7 באוקטובר ירדה מ־57% ל־39% בתוך שנה, והאופטימיות לגבי הסיכוי של חמאס לנצח במלחמה ירדה מ־50% ל־28%. אך חשוב מכך, האוכלוסייה בעזה מפחדת פחד מוות מחמאס, ובצדק.

אדם החשוד בשיתוף פעולה עם ישראל נרצח באכזריות, כמובן ללא הליך הוגן, כמו שקרה לחמולת דוגמוש לפני כחצי שנה. ניתן בהחלט להניח כי מרבית העזתים לא יסכנו את חייהם ואת חיי משפחותיהם בסיוע לשחרר חטופים ישראלים, אלא אם הם יאמינו שחמאס בדרכו החוצה וישראל פה כדי להישאר. שיטת הפשיטות של צה"ל משאירה הרבה מאוד מכוחו של חמאס בשטח, בפרט במרכז הרצועה, והוא ממשיך להטיל מורא על האוכלוסייה. ככל שיהיו מקומות נקיים מחמאס ברצועה, וככל שיעבור מסר חד־משמעי מישראל שיומו של חמאס קרב, כך יגדל הסיכוי שיותר עזתים יסייעו לעצמם על חשבון האינטרס של חמאס.

אפילו במלחמת העולם השנייה היו לא מעט "חסידי אומות עולם" אירופאים שסייעו ליהודים להתחבא מאימת הנאצים ועוזריהם. אלא ש"חסידי אומות עזה" כמעט לא נשמעו, אם בכלל. שינוי אסטרטגיה מול האינטרסים של האוכלוסייה, שנראה שהולכים יותר ויותר כנגד חמאס, וניצול המרמור באוכלוסייה כלפי השלטון האכזרי של חמאס - ולא מאהבת ישראל - לצד הנחישות בלבנון ומול איראן, עשויים לגרום לחלקם למסור מידע על חטופינו בתמורה למקלט ישראלי, לקצר את המלחמה ולסלול את הדרך לסיום שלטון חמאס.