היכן הקול הרבני המזרחי־ציוני?

במשך שנים רבות ובפרט בדורות האחרונים, רבנים בעולם התורה הספרדי היו חלק בלתי נפרד, בהשקפתם ובהתנהלותם, מן העולם הציוני. הרבנים הללו ראו במדינת ישראל אתחלתא דגאולה.

בשנים האחרונות אנו עדים לתהליכי השפעה של העולם החרדי המזרח־אירופי על רבני הקהילות הספרדיות ובני עדות המזרח, וההשפעה ניכרת גם במה שנוגע ליחס למדינת ישראל ובעיקר לשירות בצה"ל.

אחד מהסממנים המצביעים על ההשפעה החרדית האשכנזית, האנטי־ציונית, נמצא בסידור. התפילה לשלום המדינה אינה כלולה בסדר התפילה של רבים מעדות המזרח, ואינה נאמרת בשעת פתיחת ארון הקודש.

לצערי, רק אצל יוצאי מרוקו עדיין ניתן לראות סידורי תפילה עם תפילה לשלום המדינה. ראה לדוגמה סידורים "וזרח השמש", "בן פורת יוסף", "דרכי אבות". בשעה שבשאר סידורי התפילה המזרחיים, היא לא תימצא.

לאחרונה, במהלך "חרבות ברזל", כאשר רבים מתגייסים ומקריבים את חייהם למען מדינת ישראל, ובכלל זה חיילים תלמידי חכמים, המשלבים לימוד תורה ויציאה לקרב למען המדינה ותושביה - הזדעזענו לראות תופעה חדשה, שבה לא רק שלא קוראים לכולם להצטרף למערכה ולהילחם למען עם ישראל יחד עם אחיהם בשעת סכנה למדינה, אלא שמענו קריאות שלא להתגייס לצה"ל, גם לאלה שאינם לומדים בישיבות באותה שעה.

וידועים לנו דברי התוכחה של משה רבנו לבני גד וראובן : "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה?"

שומו שמיים! האם בשביל זה נלחמו כל קהילות ספרד והמזרח כדי להגיע לארץ ישראל? רבני קהילות שחלמו כל הדורות לראות את דגל המדינה מתנוסס בישראל, מביטים כיום בחרדה על רב ספרדי זה או אחר המתבטא כמו המנהיגות החרדית המזרח־אירופאית האנטי־ציונית.

האם יהודי המזרח הגיעו לארץ כדי לאמץ גישה חרדית אנטי־ציונית שנוסדה במזרח אירופה?

לא רוצה להישמע אתנוצנטרי, אבל לו "חרבות ברזל" קרתה בימיהם של רבנים יוצאי מרוקו כמו הרב שאול בן דנן, הרב שלום משאש (רבה של ירושלים), הרב יוסף משאש (רבה של חיפה), הרב שלוש (רבה של נתניה), הרב משה מלכה (רבה של פתח תקווה), היו כולם קוראים לכל אחד ואחד להתגייס לשרת את עמם, ולהילחם כתף אל כתף עם כלל אחיהם, מול האויב האכזר המאיים על קיומה של מדינת ישראל.

הזדעזענו לראות תופעה חדשה, שבה לא רק שלא קוראים לכולם להצטרף למערכה ולהילחם למען עם ישראל יחד עם אחיהם בשעת סכנה למדינה, אלא שמענו קריאות שלא להתגייס לצה"ל

ורבני מרוקו שהיו ידועים בנועזות שלהם (בתקנות שתיקנו), ובזיקתם הציונית, היו בוודאי חושבים על עוד פסוק לאמירת הקדיש דרבנן, ומבקשים לא רק יהא שלמא לתלמידים ולכל מאן העוסקים בתורה, אלא אומרים: ועל כל מאן דמתגייסין לצה"ל ומשרתין בכל אתר ואתר ובכל יחידה ויחידה.

ומכאן הקריאה אל הרבנים הספרדים, שלא להיכנע לדרישה ולתכתיבים של החרדים האנטי־ציוניים, שכל עניינם הוא דאגה למחנה ולחצר החסידות שלהם ולא למען כלל עם ישראל.