בסוף גם האמריקנים יבינו

ארצות הברית היא ידידת אמת של ישראל שהוכיחה את מחויבותה לביטחוננו בכל שעת מבחן וצרה שידענו לאורך העשורים האחרונים. לא פעם היא נותרה לבדה בהגנה על ישראל במועצת הביטחון של האו"ם ובמסגרות בינלאומיות אחרות, שעה שמדינות מערביות אחרות, המציגות עצמן כידידות של ישראל, נטשו את המערכה או הצטרפו לאלו המגנים ותוקפים אותנו.

התגייסותה של ארצות הברית למעננו לאחר מתקפת הטרור הרצחנית של חמאס ב־7 באוקטובר מהווה את אחד הפרקים המפוארים במערכת היחסים שבין שתי המדינות, המצטרף לסיפורה של "הרכבת האווירית" ששיגרו אלינו האמריקנים במהלכה של מלחמת יום הכיפורים באוקטובר 1973.

הרי גם בעבר התנגדו האמריקנים להשמדת הכור העיראקי ביוני 1981 ואף הטילו עלינו עיצומים בשל המעשה רק כדי לחזור בהם ולהודות לנו כמה שנים לאחר מכן כשמצאו עצמם במלחמה עם שליט עיראק

הידידות שבין ארה"ב לישראל מעוגנת בערכים משותפים שחולקות שתי המדינות ובאינטרסים הקושרים אותן בקשר שאין להתיר. ישראל הפכה מוצב קדמי במאבק האמריקני בכוחות השחור והרשע באזורנו, ובוושינגטון למדו להעריך ולהוקיר את תרומתה הייחודית של ישראל - תרומה צבאית, מודיעינית וטכנולוגית - לביטחונה הלאומי של ארה"ב.

גם בין ידידי אמת מתגלעים לעיתים חילוקי דעות. חובה על ישראל לעמוד על שלה. דומה שדווקא בזכות עמידתנו על שלנו והעובדה שמתברר שצדקנו אנו זוכים, גם אם בדיעבד, להערכה אמריקנית.

חשוב להבין כי האמריקנים רחוקים מרחק של אלפי קילומטרים מאזורנו ואינם מסוגלים לרדת לעומק המורכבות שלו. הם נוטים לנתח ולהבין אותו במשקפיים מערביים, לרוב משקפיים ורודים, כאילו מדובר בחלק של מערב אירופה או צפון אמריקה, ולראות בשחקנים האזוריים שחקנים רציונליים הפועלים על פי היגיון מערבי.

עם פרוץ מלחמת חרבות ברזל התגייסה וושינגטון לצידנו וסיפקה לנו, לכל הפחות בשלבים הראשונים של המערכה, נשק בלא הגבלה והעניקה לנו חומת מגן בזירה הבינלאומית תוך שהיא שבה ומדגישה את זכותה וחובתה של ישראל להגן על עצמה.

אבל בה בעת יעצו האמריקנים, ובעצם תבעו, שלא נצא למערכה צבאית למוטט את שלטון חמאס בעזה שכן אין בכוחנו, כך טענו, להשיג יעד זה. לפיכך מוטב כי נסכים לשביתת נשק ולעסקה עם יחיא סינוואר.

בגישה זו הוסיפו האמריקנים להחזיק לכל אורך שלבי המערכה בדרום, ובכל פעם שישראל עברה שלב והתקדמה מהעיר עזה לחאן יונס ומשם לרפיח לוותה פעילות צה"ל בביקורת אמריקנית גלויה ובקריאה לחדול אש, עד לבסוף התברר שבניגוד להערכות האמריקניות חמאס קרס וכוחו הצבאי הושמד.

וכמו עזה, גם בלבנון מזהירה עתה ארה"ב מפני היקף הפעולה הישראלית. האמריקנים אומרים שרק פתרון דיפלומטי והסדר עם חיזבאללה, ארגון טרור הקורא להשמדת ישראל, יביא לרגיעה ולשקט לאורך הגבול. ברוח זו הטיפו האמריקנים גם להשגת רגיעה מול איראן, גם לאחר מטחי הטילים אלינו.

מעניין מה היו האמריקנים אומרים למי שהיה מטיף להם להגיע להסכם עם אל־קאעידה לאחר מתקפת 11 בספטמבר או עם דאעש, בטענה כי למאבק בארגונים אלו אין תוחלת וכי ניתן לפתור אותו רק בדרכים מדיניות.

בכל זה אין כל חדש שהרי גם בעבר התנגדו האמריקנים להשמדת הכור העיראקי ביוני 1981 ואף הטילו עלינו עיצומים בשל המעשה רק כדי לחזור בהם ולהודות לנו כמה שנים לאחר מכן כשמצאו עצמם במלחמה עם שליט עיראק. כך גם בכל האמור בהשמדת הכור הגרעיני הסורי בספטמבר 2007, מהלך שממנו הסתייגו האמריקנים ורק לאחר שפרצה מלחמת האזרחים בסוריה הכירו בטעותם.

את התחזיות ואת העצות האמריקניות צריך לקחת בערבון מוגבל. חובה לפעול על פי מיטב שיפוטנו ושיקול דעתנו, גם אם הדבר אינו לשביעות רצונם. בסופו של דבר יכירו בטעותם, יבינו את ההיגיון והצדק שבמהלכיה של ישראל ויתגייסו לתמוך בה.