מי כאן דוד?

כמעט שנה ישראל מותקפת מכל עבר ונאלצת להילחם על קיומה בשבע חזיתות שונות, מורכבות ומרוחקות זו מזו גיאוגרפית.

מערכה מרובת חזיתות מעמידה אתגרים לרוב, אך לפחות בתחום אחד - תחום ההסברה - היא דווקא מייצרת הזדמנות לשנות סוף־סוף את תפיסות הכזב, שהתקבעו למרבה הצער בתודעה הקולקטיבית של העולם העומד מנגד.

מצער שישראל עדיין לא קלטה כי יש כאן הזדמנות פז לנתץ את מסגור הכזב, אשר שם אותה בעמדת מגננה הסברתית. אם נדגיש בכל ראיון והופעה בתקשורת כי ישראל הקטנה עומדת מול טבעת החנק הרב־זירתית, נוכל להציג את תמונת המציאות במלואה

אחת ההצלחות הגדולות של הפרופגנדה הפלשתינית היתה למסגר מחדש את מלחמתו של העולם הערבי בישראל ולשוות לה נופך של מאבק "המסכנים נגד המדכאים". המונח "הסכסוך הערבי־ישראלי" - שגם הוא היה שקרי למחצה (כי ישראל מעולם לא הסתכסכה עם הערבים, היא רק ביקשה לשרוד נוכח מהלומותיהם) - לפחות שיקף את העובדה כי מאחורי השאיפה והניסיון למחוק את ישראל מן המפה ניצב רוב העולם הערבי, אך הוצא מן המחזור. במקומו התחילו לדבר על "הסכסוך הישראלי־פלשתיני", ומכאן הדרך להצגת ישראל כקלגס מדכא היתה קצרה.

במילים אחרות, החולמים להשמיד את המדינה היהודית גנבו לעצמם את התפקיד של דוד במטפורה האלמותית "דוד נגד גוליית". הם העלימו מן העין את מטרתם הסופית, שלא השתנתה מ־1948 והסתכמה בדחיקת היהודים לים, והשמיעו את זעקת הקוזאק הנגזל בניסיון להיראות כקטנים מול ישראל העוצמתית.

המסגור מחדש עבד. חלקים רבים בעולם, ובמיוחד בעולם המערבי, נשטפו בגלי התעמולה. כאשר הם חושבים על המתרחש במזרח התיכון, עולה במוחם דימוי אחד - "ילד ערבי מול טנק ישראלי". כמעט תמיד הם יזדהו עם הילד, ולא עם הטנק. לך תסביר להם אחר כך שהפריים נבחר בקפידה, ושהילד הוצב שם בכוונת מכוון, רק כדי להסתיר מיליונים של ברברים צמאי דם הקמים עלינו לכלותנו.   

המצב החדש, שבו אנחנו מותקפים בגלוי משבע חזיתות, מאפשר להשתחרר מכבלי המסגור השקרי, שנכפה על ידי תועמלני האויב.

חייבים להציג במלוא הבהירות את התמנון, שלופת את המזרח התיכון ומנסה לחנוק את המיעוט היהודי בתוכו. המחנה העצום, שמלכד סביב רעיון העיוועים של השמדת ישראל את שלל כוחות הרשע, החל מהפונדמנטליסטים השיעים של משטר האייתוללות האיראני וכלה באחים המוסלמים הסונים של חמאס, פשוט לא יכול להיראות כדוד.  

מצער שישראל עדיין לא קלטה כי יש כאן הזדמנות פז לנתץ את מסגור הכזב, אשר שם אותה בעמדת מגננה הסברתית. אם נדגיש בכל ראיון והופעה בתקשורת כי ישראל הקטנה עומדת מול טבעת החנק הרב־זירתית, נוכל להציג את תמונת המציאות במלואה, ולא להסתפק במקטע שנוח לאויבינו ושנבחר על ידם בקפידה במטרה להטעות את דעת הקהל העולמית.

על כלל הדוברים הישראלים לשקף לעולם את העובדה שניצבים ופועלים מולנו לא רק ערביי יהודה, שומרון ועזה, אלא אינטרנציונל הרשע, גוליית המודרני שלעומתו הענק התנ"כי נראה כחתלתול חלשלוש. באופן פרדוקסלי, אלה שממטירים עלינו טילים וכטב"מים מלבנון ומתימן, מעזה ומסוריה, מאיראן ומעיראק, דווקא מסייעים בידינו להחזיר את המסגור הנכון לאולפני הטלוויזיה ולמערכות העיתונים. מעטים מול רבים - זה אנחנו, ודי לשתוק.