עם סיומה של מלחמת לבנון השנייה שהמיטה על לבנון הרס וחורבן, מנהיג חיזבאללה חסן נסראללה התנצל בפני בני העדה השיעית על האסון שהמיט על ראשיהם, והודה כי אם היה יודע שזו תהיה התוצאה - לא היה מורה על חטיפת החיילים הישראלים אהוד גולדווסר ואלדד רגב, שהובילה לפרוץ המלחמה.
נסראללה לא יודה בכך, אבל אין ספק שגם כיום הוא מצטער על שגרר את לבנון לעימות ממושך עם ישראל שבו הוא לא יכול לנצח, ושאם היה יודע שכך יתגלגלו הדברים - הוא לא היה מורה לאנשיו להצטרף למתקפת חמאס באוקטובר 2023.
כמו יחיא סינוואר, נסראללה נערך לעימות קצר של ימים או שבועות בודדים, אך מצא עצמו בדרך ללא מוצא, שבוי במשוואות התגובה שלו למול ישראל ובזיקה שיצר בין המצב הצפון לבין המלחמה בעזה. וכך הוא הולך ומידרדר לקראת מלחמה כוללת, שתהיה רעה לישראל אך הרת־אסון ללבנון.
השבועות האחרונים לא היו קלים לחסן נסראללה. התגובה לחיסול רמטכ"ל חיזבאללה פואד שוכר התבררה כהר שהוליד לול תרנגולות - ועתה בא פיצוץ הביפרים ומכשירי הקשר, שגרם מבוכה ואף השפלה לארגון שהציג עצמו כ"מגן לבנון" וכמי שבכוחו להלך אימה ולהרתיע את ישראל.
היתה זו גם מכה ליכולתו המבצעית של הארגון, שכעשירית ממחבליו וממפקדיו נפגעו באופן ישיר או עקיף בגל הפיצוצים שהיכה בלבנון. מספר ההרוגים אינו גבוה, אבל גם מי שאיבדו יד או עין ירדו ממצבת הכוח הלוחם של חיזבאללה. ואחרי כל זה, יכולתו של הארגון להגיב לאירוע היא מוגבלת, כי הרי איזו לגיטימציה תהיה לנסראללה לצאת למלחמה כוללת בשל פיצוץ ביפרים שהארגון עצמו חילק ללוחמיו, ושעליו ישראל נמנעה מלקבל אחריות?
למעשה, ההחלטה לאן הולכים מכאן ואילך לא נמצאת בידיו של נסראללה, אלא בידי יחיא סינוואר, אם זה יחליט להפסיק את האש וללכת על עסקה שתשליך גם על לבנון, ולחלופין - בידי ממשלת ישראל, אם זו תחליט שרצונה לשנות מן היסוד את המצב בגבול הצפון.
אבל מוטב לנו שנותיר לנסראללה לטפל בבעיותיו ושנתמקד באתגרים המונחים לפתחה של ישראל. זו נמנעה מלקבל אחריות לגלי הפיצוצים, אבל בלא ספק מדובר במבצע מרשים, שמי שעמד מאחוריו הוכיח יכולת מודיעינית ויכולת מבצעית ראויות לציון המזכירות את אחת מסיסמאות המוסד: "כי בתחבולות תעשה לך מלחמה".
אלא שעם כל הכבוד להצלחה המבצעית המסחררת, חשוב לזכור ולהזכיר כי מאז אוקטובר איננו נתונים עוד במב"ם (מערכה בין מלחמות) למול חיזבאללה, אלא במלחמה; ושבה האינטרס הישראלי הוא לא לצבור נקודות במאבק התשה אינסופי, אלא להכות באויב, להכריע אותו ולייצר בגבול הצפון מציאות ביטחונית טובה יותר.
עקרונות ניהול המלחמה של צה"ל טרם נשתכחו מאיתנו. התמקדו ביוזמה, בהתקפיות ובתחבולה, ולבסוף - בהתמדה, ברציפות ובהמשכיות של הלחימה באויב כדי להביא להכרעה מהירה שלו. מכאן, ברור שאין די במהלך נקודתי, מרשים ככל שיהיה, שהוא בעיקרו בעל משמעות טקטית חולפת, אם הוא לא חלק ממערכה כוללת, נחושה ורציפה שאנו מנהלים נגד האויב.
למעשה, ההחלטה לאן הולכים מכאן ואילך לא נמצאת בידיו של נסראללה, אלא בידי יחיא סינוואר, אם זה יחליט להפסיק את האש וללכת על עסקה שתשליך גם על לבנון, ולחלופין - בידי ממשלת ישראל, אם זו תחליט שרצונה לשנות מן היסוד את המצב בגבול הצפון
עיקרון נוסף הוא הדבקות במשימה לאור המטרה, אלא שדומה שלצה"ל עדיין לא הוצג הישג מבצעי נדרש במערכה נגד חיזבאללה לבד מבלימה וממגננה. השבתם של תושבי צפון לבתיהם היא יעד חשוב וראוי, אבל אין מדובר במטרה מבצעית קונקרטית שממנה ניתן לגזור פקודת מבצע לכוחות.
נסראללה כבול למחויבותו להמשיך במלחמת ההתשה. זהו האינטרס האיראני, ולפיכך זהו גם האינטרס שלו. אבל זה לא האינטרס של ישראל, וצריך ליישם סיסמה נוספת מסיסמאות המוסד: "באין תחבולות ייפול עם, ותשועה ברוב יועץ".
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו