לפני כחודש כתבנו כאן שההצלחה המרשימה של התקיפה בתימן משקפת כשל בסיסי כפול במדיניות הישראלית: העדפת המגננה על פני ההתקפיות והעדפת התגובה על פני היוזמה.
בדומה לחזרה המתבקשת על הטור ההוא, צה"ל שוב ממחזר את הכשל הבסיסי של המתקפה על החות'ים. ושלא יהיו אי־הבנות לגבי מתקפת המנע המוצלחת מאוד שצה"ל ביצע מעט לפני השיגורים המתוכננים. מדובר בפעולה דומה מאוד לפעולת כיפת ברזל, שתכליתה ומהותה היא הגנה מפני מתקפה של האויב.
ל"חץ 2", ל"חץ 3", ל"שרביט קסמים" ולכיפת ברזל - כולם הגנתיים במהותם - נוספת כעת מתקפת מנע על כנים ומשגרים דקות לפני השיגור מלבנון. הרשימה ההגנתית המרשימה זוכה לשבחים באותו חלק הגון של העולם שעדיין מרשה ליהודים להגן על עצמם בתנאי שהסכנה ברורה, מוחשית ומיידית. גם אז, מותר לעשות במסגרת הגנתית אך ורק את מה שמיועד לעצירת אותה סכנה מוגדרת, ולא מעבר לכך.
הכשל התפיסתי והבלתי מוסרי בעליל נשען על תפיסת היסוד העולמית שחלחלה לתוכנו, שאת מדינת היהודים מותר לתקוף ובאזרחיה מותר לנסות לפגוע, היינו: ההפרה החמורה ביותר האפשרית של ריבונותה. יתר על כן, זו המדינה היחידה שמותר לחברה אחרת באו"ם להצהיר שמטרתה היא השמדתה. כאילו תפקידם הוא לירות כדי לפגוע באזרחי ישראל, ותפקידנו הוא להגן ככל שניתן באותם אמצעי הגנה יקרים.
התרגלנו ועברנו תהליך הפנמה, עד ששכחנו שמדובר בטירוף מוחלט. הסכמנו בשתיקה לכך שההתקפות החמורות ביותר נגד אזרחי המדינה ייענו בהגנה, ואם ההגנה תצליח - זה יספק אותנו. כעת, לנוכח ניסיון לשגר מאות טילים, נאלצנו לצאת למכת מנע שכמוה כיירוט של כיפת ברזל.
הרכיב השני בכשל הוא התגובתיות, שאף היא מורכבת משני היבטים. ראשית, אנחנו כמעט לא יוזמים מתקפת פתע כזו או אחרת, אלא רק מגיבים על מתקפה של האויב. ואין לטעות ולראות במתקפת המנע איזו יוזמה, כי מדובר בתגובתיות מוחלטת על רקע ההיערכות המוחשית לשיגור.
שנית, לא רק שאנו מגיבים, אלא שהתגובות מותאמות לתוצאות המתקפה או ההיערכות למתקפה של האויב, ולא לכוונותיו.
ההודעות הרשמיות ממש צעקו את הכשל. "סיכלנו את מרבית המתקפה שחיזבאללה תכנן ויירטנו רבים מהאיומים ששוגרו", הבהיר דובר צה"ל. "פעלנו למנוע מתקפה ודאית על ישראל", מיקד שר החוץ ישראל כ"ץ עבור שרי החוץ בעולם.
אנחנו כמעט לא יוזמים מתקפת פתע כזו או אחרת, אלא רק מגיבים על מתקפה של האויב. ואין לטעות ולראות במתקפת המנע איזו יוזמה, כי מדובר בתגובתיות מוחלטת על רקע ההיערכות המוחשית לשיגור
אז מה היה לנו כאן? סיכלנו, יירטנו, מנענו מתקפה ודאית. זאת אומרת עשינו מה שמותר לנו בגבולות המיוחדים לנו, שעוצבו במערכת הבינלאומית. אפשר לחזור לשגרת הצפון עם עשרות אלפי מפונים והרס שיטתי של היישובים.
ומה לגבי ה־מתקפה ה־וודאית ה־גדולה באמת, שתגיע מלבנון ומאיראן לחוד או ביחד? מותר לסכל וליירט אותה מעט לפני שהמשגרים מוכנים להפעלה ביוזמה התקפית מפתיעה בעיתויה ובהיקפה?
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו