כאן, הרי, גולן

איפשהו כשחוצים את קו הרוחב של חיפה נעלם הווייז. מרעננים את האפליקציה שוב ושוב, והיא מסרבת להתרענן. שולפים מפה דיגיטלית, מנסים לאתר איפה אנחנו - ומנווטים.

ככה התחילה החופשה השנתית שלנו בגולן, זו שהחלטנו שלא מוותרים עליה.

מוזר להיות בקיץ כזה בגולן. הפריבילגיה של אוגוסט 2024 היא להזמין צימר בשנייה האחרונה ולגלות שיש מקומות פנויים באוגוסט, לא לעמוד בפקקים אחרי מחלף עין תות של כביש 6, לא להידחס עם המונים בכל מעיין, להגיע לאטרקציות בלי להזמין מראש ועדיין יהיה מקום, לא לעמוד בתורים בלתי נגמרים, לראות בעלי עסקים שמקבלים אותנו בעיניים נוצצות, לנשום אוויר גולן צלול ולשמוע את השקט. לא חשבתי אי פעם שאתעצב על כל אלה.

אבל הגולן הכמעט ריק בעונת השיא של קיץ 2024 יוצר חופשה בטעם מתוק, עם טיפה חמוץ.

אנשי הגולן המתוקים מבינים אותנו, עמך ישראל. הם מבינים את הרתיעה ואת החשש, הם מבינים שמרחוק הכל נראה מאיים יותר. הם איתנו באותה הסירה, רק שהם על הסיפון, חוטפים את קצף הגלים של המלחמה ונאחזים חזק. בעלת הצימר שבו התארחנו, לדוגמה, הבטיחה בלי ששאלתי בכלל שאם המצב הביטחוני לא יאפשר ביקור, היא לא תגבה דמי ביטול, "וגם אם תרגישו לא בטוחים ותרצו לבטל, לא אגבה את דמי הביטול".

גם עדי, השוקולטיירית מהיישוב חספין, רגילה להיות עסוקה עד מעל לראש באוגוסט. אבל האוגוסט הזה הוא שונה, ועדי מצליחה לעשות את הבלתי אפשרי. אוחזת עסק סדנאות שוקולד שבנתה בעשר אצבעותיה ונשמתה, מתמודדת עם איש במילואים, חמישה ילדים קטנים בחופש הגדול בבית ועסק שמשווע ללקוחות. את סדנת השוקולד של עדי גילינו דרך הפייסבוק, כי נוסף על הכל היא גם עובדת בשיווק ובציד הזדמנויות ברשתות החברתיות. יש משהו מאוד כיף לדעת שאת הזמן ואת ההשקעה שלנו בילינו אצל אנשים כאלה.

פעם, כשגרתי בקריית ארבע בילדותי, בזמן אינתיפאדות וטרור, הבטחתי לעצמי שכל מקום שבו גרים אנשים ומקיימים את חייהם לא יהיה לא מושג עבורי. הם מגדלים שם ילדים? הולכים לעבודה? חוגגים ימי הולדת? אז גם אנחנו נהיה שם. ואם תהיה אזעקה? ניכנס כמותם למרחב המוגן. אסור לתת לאויב לשאוב לנו את הנורמליות.

אנשי הגולן המתוקים מבינים אותנו, עמך ישראל. הם מבינים את הרתיעה ואת החשש, הם מבינים שמרחוק הכל נראה מאיים יותר. הם איתנו באותה הסירה, רק שהם על הסיפון, חוטפים את קצף הגלים של המלחמה ונאחזים חזק

בקיץ 2024, כשישבנו עם עוד זוג חברים לבד במעיין פופולרי בגולן, ראינו איך העצים גם לא מוותרים ונאבקים להתחדש אחרי שנשרפו שבועות קודם לכן מנפילת רקטות. הירוק התחיל לבצבץ מבעד לשחור. בקיץ 2024, כשמבקרים באתר מורשת קרב, הבונקרים והמחילות שהילדים נהנים לרוץ בהם מקבלים משמעות נוספת, אקטואלית.

בקיץ 2024 המוח עובד יותר. בכל מקום שאליו הגענו, המוח חישב כמה זמן התרעה יש, איפה המרחב המוגן ואיך רצים אליו עם ארבעה ילדים, איך מתווכים לילדים לפני ואחרי, איפה עוצרים אם האזעקה תופסת אותנו באמצע נסיעה, ואיך עדיין לא מוותרים על חבל הארץ היפהפה הזה, על האנשים, הטבע והמורשת. איך גם לא מוותרים על עצמנו.