הדר צביקאי

מעטים הם האנשים שלא סובלים את צביקה הדר. לאורך הקריירה שלו הוא תמיד הצליח לעשות דברים שדיברו אל המון אנשים, לקהלים רחבים מאוד, בלי להרגיז. זה לא פשוט להיות כל כך הרבה שנים במיינסטרים הישראלי, תמצית הישראליות - מימי "הקומדי סטור" ו"שמש", דרך "כוכב נולד" ועד לקמפיין לקופת חולים.

במדינה שבה כולם שונאים מישהו מתישהו, הדר הצליח גם כשהוא לא הצליח להיות ההוא שאוהבים. במלחמה הוא הפך נהג משאית - העמיס, סחב, הביא כיסאות לשבעות של משפחות שכולות, הופיע למפונים. בלי יותר מדי יח"צ, מבלי להפוך את עצמו לסיפור, בענווה, בצניעות ובהרבה כאב.

כידוען, היו לו כל הבמות והאפשרויות, ובכל זאת זה לא קרה. אבל אז הגיע רגע שבו הוא כן צריך היה לומר משהו פומבי - ואת זה הוא עשה באופן הכי טבעי ויפה ונעים וברור שאפשר

וגם כשהוא כבר העביר ביקורת על המתרחש, הוא עשה את זה בהדר צביקאי: "המילה 'ניצחון' בעיניי היא לא רלוונטית", הוא אמר בראיון לדני קושמרו. "אני אומר לך - לא ניצחנו, נקודה. עכשיו בואו נצא מזה, נשתקם מזה, נצא גדולים. אני מקווה שנלמד מזה. מה שהיה לא יהיה, יהיה משהו אחר - השאלה היא מה".

בשבוע שעבר, אותו הדר עשה משהו שלא הרבה הורים זוכים לעשות: הוא חיתן את הבת שלו עם בת זוגה. "השבט שלי", כך הוא כינה את משפחתו, "תמיד יהיה לכם גב", הוא הבטיח. בלי מילים גדולות, בלי הצהרות מפוצצות על כמה "אנחנו מקבלים אתכן", או ביקורת על כמה אחרים לא - שני משפטים פשוטים, בהירים, שהם עולם ומלואו בשביל ילד: יש לך בית, יש לך משפחה, נדחף אותך כשתצטרך להתקדם קדימה ונתפוס אותך כשתיפול אחורה.

דווקא בימים שבהם המשיחיות זוקפת ראשה, וכשבקואליציה יש מי שמבטלים כל משפחה שהיא לא אבא ואמא, כשהמעוז אינו אבי האומה אך בהחלט ניצב איתן, מגובה בתקציבים מכף רגל ועד ראש - למילים הפשוטות של הדר לבתו יש כוח אדיר. הן מגלמות בתוכן אמת נקייה וחפה ממניירות. יש בהן פשטות, ובעיקר אהבה.

אני לא פה כדי לנהל קרבות על מה שהוא לגמרי טבעי בעיניי - זה המסר: אני כאן בשבילך, ילדה שלי, וכל השאר לא חשוב, כל האחרים לא חשובים. ונגד זה אין מה לעשות. אף עוכר הורה 1 והורה 2, בכיר ככל שיהיה, אין לו את הכוח לעמוד בפני משפט וחצי של מי שניכר בו שהוא אומר אותו מעומק הלב ומתכוון אליו ב־300%.

כשראש הממשלה מחבק את אבי מעוז ממניעים פוליטיים - זה אחד; אבל כשאב מחבק את בתו כי ככה זה - זו גם דוגמה אישית וגם הדגמה של חוקי הטבע. הורים מגינים על ילדים, דם זה לא מים. זה לא מניע - אלא כוח גדול.

צביקה הדר מעולם לא היה האיש שהוביל מלחמה על זכויות קהילת להט"ב בישראל. הוא לא היה נואם מרכזי במצעדי גאווה, לא העניק ראיונות נוקבים בנושא, לא נשא שום דגל. כידוען, היו לו כל הבמות והאפשרויות, ובכל זאת זה לא קרה. אבל אז הגיע רגע שבו הוא כן צריך היה לומר משהו פומבי - ואת זה הוא עשה באופן הכי טבעי ויפה ונעים וברור שאפשר.

הוא היה נפלא ב"עפולה אקספרס", הוא קיבל ביקורות נהדרות על "חפץ" בהבימה, אבל בשורה התחתונה - צביקה הדר הכי טוב בתפקיד האבא.