מוציאים חוזה (אישי) על החינוך

תוכנית חדשה תתגבר על המחסור ברופאים: בוגרי רפואה ינתחו בלי סטאז' או התמחות מעשית. נשמע הגיוני? לא. לשמחתי, בדיתי את התסריט הזה. אבל נדמה שבמשרד החינוך המחסור החמור במורות ובגננות מוביל לפתרונות "יצירתיים" ובעיקר הרסניים כאלה. במשרד הוחלט שתואר שני הוא הקריטריון לקבלת משרת הוראה בבית ספר יסודי ואין עוד צורך בתעודת הוראה.

זה מופרך: סטודנטיות וסטודנטים להוראה למדו עד עכשיו ארבע שנים לתואר ראשון שכלל תעודת הוראה, וכעת בגין הצורך הדחוף לספק מורים למערכת משך הזמן קוצץ לשלוש שנים. במהלך הלימודים מתנסים הסטודנטים אחת לשבוע בגן או בבית ספר, ומתרגלים בהדרגה הוראה. בד בבד, הם לומדים במכללות להכשרת מורים כיצד לתרגם ידע דיסציפלינרי (ספרות, היסטוריה, מתמטיקה) לשיעורים המותאמים לילדים בגילים שונים.

לאחר הלימודים מתקיימת שנת סטאז', שבה מלמדים ומקבלים מעטפת של מדריכה צמודה מטעם המכללות להוראה, וסדנאות שבהן מחדדים את יכולות ההוראה. כי מה לעשות, גם אם יש לך דוקטורט בתחום מסוים זה לא אומר שאתה מתאים ללמד אותו או שאתה מסוגל לענות על צרכים רגשיים של תלמידים ולנהל כיתה.

לפי התוכנית החדשה, בוגרי תואר שני בסוציולוגיה יתקבלו מייד להוראה בבתי ספר יסודיים. מה מכשיר אותם להקנות לבני 6 כתיבה וקריאה? האם הם מצויים בשיטות ההוראה? האם יוכלו להתמודד עם ילדים שאתמול שיחקו בגן והיום יושבים בכיתה שעות ארוכות? התוצר יהיה כפול: המצטרפים החדשים יברחו מהמערכת, והתלמידים יזכו למורים שלא למדו ללמד ושוב יתפתחו פערים מדאיגים. נזכיר: אלה תלמידי הקורונה ו־7 באוקטובר, שרמתם האוריינית ירדה באופן דרמטי. הם צריכים מומחים להוראה ולא מצטרפים חדשים חסרי ידע.

בשעתו גם אני חטאתי בחטא היוהרה. סיימתי דוקטורט בספרות, והתחלתי ללמד בתיכון ולהכין תלמידים לבגרות. כבר הייתי מרצה מנוסה, אבל מה לעשות - בית ספר הוא אופרה אחרת ותלמידים אינם סטודנטים. רק אחרי שלמדתי במסגרת לימודי תעודת הוראה הבנתי כיצד בונים נכון שיעור, ומהו ההבדל התהומי בין לדעת תחום מסוים לבין לתווך אותו לילדים ולבני נוער. כיום שיעור ניכר מבין התלמידים מתאפיין בבעיות למידה לצד בעיות רגשיות. אלו מצריכות מורות מנוסות, כאלו שלמדו דיסציפלינה ותעודת הוראה אך גם צברו ניסיון מעשי בשטח. אני מציע לתת למורות אלו את 15 אלף השקלים שהובטחו ל"מורים" החדשים, ובכך להבטיח את הישארותן במערכת.

בשעתו גם אני חטאתי בחטא היוהרה. סיימתי דוקטורט בספרות, והתחלתי ללמד בתיכון ולהכין תלמידים לבגרות. כבר הייתי מרצה מנוסה, אבל מה לעשות - בית ספר הוא אופרה אחרת ותלמידים אינם סטודנטים

בד בבד, במקום להוריד את רמת ההכשרה להוראה, יש לחשוב מחדש על תוכנית לאומית לגיוס סטודנטיות להוראה, ועל מלגות ועל מגורים לסטודנטיות להוראה, למורות ולגננות - כפי שמתבצע במדינות אחרות.

אנו עלולים לחזור לימי הביניים המפוארים, שבהם ריכזו ילדים בגילים שונים, ואדם ללא השכלה מתאימה "לימד" אותם מקצועות שונים. לא אומת ההייטק ולא עם הספר יכולים להרשות לעצמם מורים שלא למדו הוראה. הילדים שלנו ראויים ליותר מזה.