נעמי שמר ורוח תנועת העבודה

בעשרים שנה למוֹת נעמי שמר, ברור לכל שהיא ביטאה ועודנה מבטאת ומעצבת זרמי מעמקים בעולמם של רבים מאוד מהישראלים. מבחינה אחת, חשובה, שמר היא ממשיכת דרכם של ביאליק ואלתרמן.

הם שיקעו עצמם בין היתר ביצירה תרבותית עממית, ושמר היא הממשיכה רבת ההשראה של פן עממי זה בהנהגה התרבותית של השניים. פה טמון אחד משפע קסמיה של שמר: היא הפליגה לאורכה ולרוחבה של התרבות היהודית לדורותיה כדי לדלות ממנה מקורות ליצירה תרבותית עמוקה ועממית שהשתקעה בלבבות של הישראלים כולם (כמעט).

נעמי שמר היא בנאית של תרבות. אחת החשובות מבוני התרבות העממית של היהודים בישראל.חלפו עשורים לא מעטים מאז הוויכוחים הפוליטיים שהיא לא התנזרה מהם אחרי מלחמת ששת הימים, ולכן, במידה רבה, פג התוקף של הסתייגות ה"שמאל" ממנה.

נחסכים מאיתנו עכשיו רעשי פולמוס שטחיים ומסיחי דעת שרחשו סביבה, כמו ניסיונו הכושל של חוקר הספרות פרופ' דן מירון להנמיך אותה ממניעים פוליטיים שקופים. מאז התמעטו יריביה, ולכן פחתו ההפרעות לדיון במשמעות הפוליטית של יצירת התרבות הענפה שלה.גם בשנות הפולמוס ההוא, עקב תמיכתה בהתיישבות בשומרון וביהודה, התקשו להסתייג ממנה רבים בתנועת העבודה (לפני שהחלו לכנות עצמם "שמאל", בהשפעת מרצ) - כי בכמה מובנים היא היתה אחת משלהם והיה קשה לעקור אותה מהלבבות.

נעמי שמר לבית ספיר היתה בת קבוצת כינרת, ערש תנועת העבודה הציונית. מחצר כינרת, ואחרי כן מקבוצת כינרת, יצאו מייסדי מפלגות הפועלים, הסתדרות העובדים וההתיישבות העובדת.

אבל תנועת העבודה לא היתה רק בית הגידול של נעמי שמר - עצם עולמה של התנועה ההיא, שהיתה ואיננה עוד, היה עולמה־שלה. מבעדו, מנקודת הראות היהודית של תנועת העבודה, היא כתבה, למשל, ב"שבחי מעוז" על "מבצר עיקש וקישח" המגן על פרדסים נותני ריח ועל עצי שקד עומדים בלובן פורח.

בנייה ויצירה (מטעי ההדר והשקד) והשומרים והמגינים חיים אצלה זה מכוחו של זה, כדרכה של תנועת העבודה - דגניה ו"השומר", פועלים מאורגנים ומתנדבי "ההגנה", הנח"לאים קוראי רחל ו"כוכבים בחוץ" בהיאחזות בסיני.

שמר היתה מבטאת חשובה של אתוס הבנייה וההגנה של תנועת העבודה. לכן היה קשה "לשַׁלח" אותה כש"חטאה" בתמיכה בגוש אמונים - בייחוד לא כשדבקה באתוס ההתיישבות של תנועת העבודה בעת נטישתו.

בתור אחת מצעירי דור הבנים של תנועת העבודה היא ביטאה, כמו שהראה חברי פרופ' דני גוטוויין, את נטיותיו להתברגנות - "נקנה מגרש בזיל הזול, נמכור אותו ביוקר" כשנצא לחופשה מהחמסינים במשלט. נראה שרוב שיריה אף לא היו מגויסים כלל לאתוס קולקטיבי, וביטאו שאיפה לחיים פרטיים משוחררים, "שנינו יחד תחת מטרייה אחת" בעיר הלבנה. גם מבחינת המאפיין הזה היא היתה לגמרי בת הדור שלה בתנועת העבודה, ושיקפה את תודעתו.לכן היא פגעה בכאב סמוי כשיצאה באומץ, "מבפנים" - ואף בעיתון "דבר" - במחצית השנייה של שנות ה־70, בעד התביעה ליישב את שומרון ויהודה.

שמר היתה מבטאת חשובה של אתוס הבנייה וההגנה של תנועת העבודה. לכן היה קשה "לשַׁלח" אותה כש"חטאה" בתמיכה בגוש אמונים - בייחוד לא כשדבקה באתוס ההתיישבות של תנועת העבודה בעת נטישתו

עוד בשנות ה־80 קראה שמר לבוא "אל בורות המים... אל המעיין אשר פועם בהר" - אל המעיין הנטוש של תנועת העבודה בלב הארץ. שמר חשפה את התבוססות תנועת העבודה בחולשה התיישבותית, ואת התכחשותה ההדרגתית לערך ההתיישבות ולאהבת ארץ ישראל, שלא ננטשה בעבר, גם כשמנהיגי התנועה נאלצו להסכים לחלוקת הארץ.

תנועת העבודה שקעה אז באובדן דרך מדינית, ואנשיה התקשו להתמודד עם נאמנות תקיפה לערכיהם־שלהם. שמר היא גחלת לוחשת של תנועת העבודה בישראל של היום. הגיע הזמן לנשוב עליה ועל דומותיה - הגיע הזמן לעדכן את יסודותיה הבריאים של אותה תנועה.