רשת 13 מגישה: הקפלניזם כמודל

הפרשן הכלכלי של ערוץ 13, מתן חודורוב, הבין את גודל השעה. הוא התמסר להובלתו של מאבק עובדי הערוץ נגד המינוי של יוליה שמאלוב־ברקוביץ' למנהלת חדשות 13. מבחינת חודורוב ועמיתיו, מדובר במאבק של "להיות או לחדול". ההנהלה צריכה להחליט אם היא מעוניינת בהמשך הכאוס, אמר חודורוב בהבטחה קפלניסטית, או במאבק שאין לו סוף, כזה שימית את הערוץ על יושביו. בפודקאסט ארוך באתר "וואלה!", ובהרבה מילים כמו פוליטיזציה, פגיעה באינטרס הציבורי, פגיעה בחופש העיתונאי ועוד, חודורוב גולל את משנתם של עיתונאי הערוץ.

העניין הוא לא שמאלוב־ברקוביץ'. העניין הוא הגינוי המיידי של כל מי שמגיע מחוץ למילייה, או שלא נושא את המטען הפוליטי או התרבותי הראוי. תמיד יהיו אלה אותם האנשים שיידרשו להצדיק את המינוי שלהם, להוכיח שוב ושוב שהם בצד הנכון

מאבקם של עובדי רשת 13 זכה מתחילתו לסולידריות תקשורתית רחבה במיוחד. קולגות כמו גלי צה"ל, רשת ב', חדשות 12, כאן 11, "גלובס", "כלכליסט", "הארץ" ומי לא - נרתמו למען התקשורת החופשית באופן שמזכיר את התמיכה הגורפת שלה זכה התאגיד בזמנו. לעומת זאת, כשאיום בסגירה התגלגל פעמים אחדות לפתחו של ערוץ 14 - אמות הסיפים לא רעדו. מה שנדחק לשולי הדיון התקשורתי בנושא היה הירידה המתמשכת בנתוני הצפייה בערוץ, שללא ספק קשורה במגמה האקטיביסטית שהלכה והתחזקה בקרב עיתונאי רשת 13. לא תרם גם הקול הפוליטי החדגוני שהושמע בפאנלים בחדשות, שהגיע לשיאו במחאות קפלן השונות.

באופן טבעי, למינוי מחוץ למילייה הקרוב יש פוטנציאל לאזן את ההטיה הפוליטית הברורה בערוץ. ועם זאת, העילה העיקרית למאבק העובדים נגד שמאלוב־ברקוביץ' היא חשש מהטיה פוליטית. אחרי שוועד עובדי רשת 13 הכריז על סכסוך עבודה, ובשל הבעלות הציבורית על הערוץ (40%), התאפשר לו לעתור לבג"ץ נגד המינוי בשיתוף איגוד העיתונאים. בעתירה נטען, בין היתר, שהמינוי לוקה בחוסר סבירות קיצוני, ושהבחירה בשמאלוב־ברקוביץ' נעשתה תוך ניגוד עניינים, משום שנציגי הציבור שבחרו אותה נבחרו בידיה כשהיתה יו"ר הרשות השנייה. אבל החשש העיקרי שהעלו העובדים היה הפגיעה בשליחות הציבורית, או במחויבותו של הערוץ להביא לציבור תקשורת חופשית, שאינה מוטה פוליטית.

אך מהי משמעות המחויבות הזאת אם היא לא באה לידי ביטוי בתוכן או בהרכב הכתבים? הסנטימנט הציבורי כלפי רשת 13 ברור, הקהל מצביע בשלט. ניכר שלא רק שהניסיון להגיע לציבור רחב אינו המטרה, אלא שהוא גם נתפס כפוגם באתיקה העיתונאית.

באותו פודקאסט ב"וואלה!", המראיין והמרואיין (חודורוב) היו תמימי דעים לגבי העובדה שהרצועות הפופולריות של הערוץ, כמו אלה של שרון גל ואילה חסון, היו רצועות "ביביסטיות". לשאלת המראיין מדוע השלימו בזמנו עם קיום הרצועות הללו בחדשות, חודורוב השיב: "לתת להם רצועת שידור זה דבר אחד, אבל לתת להם את המפתחות?".

העניין הוא לא שמאלוב, ייתכן שהיא לא מתאימה לתפקיד, ושכל הטענות נגדה נכונות, אך העניין הוא הגינוי המיידי של כל מי שמגיע מחוץ למילייה, או שלא נושא את המטען הפוליטי או התרבותי הראוי. תמיד יהיו אלה אותם האנשים שיידרשו להצדיק את המינוי שלהם, להוכיח שוב ושוב שהם בצד הנכון. בסופו של דבר, לא מדובר במאבק חברתי נגד השתקה של עיתונאים, אלא בקמפיין פוליטי ואישי כאחד, לגופו של אדם - אישה, במקרה הזה. בחלקים רחבים יותר ויותר בציבור יש ספק וחוסר אמון ביחס ל"מאבקים" שמנהלת התקשורת נגד מהרסי העיתונות החופשית. הספק נוצר מהתנהלות עקבית שלא סופרת את הציבור, שלא רואה אותו ושהדיאלוג שלה איתו הוא מעשה חינוכי במקרה הטוב.

האם אנחנו אמורים לסמוך על עיתונאי רשת 13 שכל שאר המינויים שנעשו בערוץ היו סבירים, חפים מקשרים פוליטיים או מניגודי עניינים? כבר ברור שיש קשרים לא כשרים וכאלה שכן. בכירי התקשורת, המשפט, האקדמיה - רק הם זכאים לקבוע מיהן הדמויות שראויות להכתיב סדר יום תקשורתי בישראל. הציבור בוודאי לא זכאי לכך.