בקרבות 7 באוקטובר צוות לוחמות שריון, רכובות על טנק, הצילו חיים של רבים ביישובי העוטף. באותו בוקר הן היו במשימת שמירת הגבולות במסגרת שירותן בגדוד קרקל, אך ברגע האמת זינקו אל התופת ולחמו באומץ תוך חיסול מחבלים רבים. הרמטכ"ל וראש הממשלה החמיאו להן אישית ופומבית.
לאחר שהצבא התארגן מחדש לקראת התמרון בעזה, שהחל שלושה שבועות לאחר מחדל אוקטובר, התברר שאותן לוחמות לא משולבות בקרבות, למרות היכולות הגבוהות שגילו. סביר להניח שהאונס שעברו נשים ביישובי העוטף, לצד מידע שהגיע על אונס חטופות בתוך עזה, כולל מה שקרה לתצפיתניות בנחל עוז, הביאו לכך שבצבא לקחו צעד אחורה. הודיעו שהן נשארות בפעילות בט"ש ולא משולבות בקרבות. נכון, יש רופאות ופרמדיקיות שנכנסות לקרבות יחד עם הלוחמים, ויש טייסות בסבב הפעילות בהפצצות בעזה ובצפון, אבל לוחמות שריון אין.
באחת, מחזירים את הנשים שנים אחורה כאשר שורה של גברים, בכירים ככל שיהיו, ופוליטיקאים ופוליטיקאיות, מקימים קול זעקה על הרצון להציב צעירות בבתי הסוהר. וראשי הצבא מבטלים את כל הישגי הלוחמות ולא רואים בהן ראויות להשתתף בלחימה
ש. היא קצינה צעירה בשירות קבע, מפקדת על קורס מפקדי שריון, שלא מוכנה לקבל את הגזירה. היא החליטה לעתור לבג"ץ כדי שיאפשרו לה וליתר הטנקיסטיות להשתתף בקרבות ולתמרן בתוך עזה. הטיעון שלה הוא שאם עברה את קורס הקצינים יחד עם לוחמי שריון, ובהצלחה, אין סיבה להדיר אותה מפעילות קרבית שעה שהצבא משווע לכוחות לחימה טובים.
העתירה שלה הולידה דיון ער ברשתות החברתיות: האם נכון לאפשר לנשים להילחם בתוך עזה, לא בגלל החשש שייהרגו - חשש לגיטימי לגבי גברים ונשים כאחד - אלא מפאת החשש שמא ייפלו בשבי ויעברו את הזוועות שעברו נשים במתקפה על העוטף, ושעוברות החטופות.
המחשבה הזאת מקוממת. יש להניח שקצינה מוכשרת ומצטיינת כמו ש. מודעת לכל הסכנות שאורבות לה בתוך הבוץ העזתי. יש להניח שהוריה, חבריה ומפקדיה אמרו לה את זה. סביר להניח שגם היא וחברותיה קוראות רשתות חברתיות ומבינות את החשש לחייהן ולגופן. ולמרות כל זה, הן רוצות להילחם בעזה.
מה שמקומם במיוחד זה דווקא נשים שקוראות לא לאפשר להן להילחם, כמו גם הדרישה לבטל את ההחלטה שמילואימניקיות שעברו הכשרה קצרה, ואולי קצרה מדי, מתוכננות להיות מוצבות כסוהרות על מחבלי הנוחבה - והקצף מייד יצא.
ואני, לתומי, חשבתי שכבר שנים נשים נלחמות לשוויון בכל התחומים. דורשות לאפשר להן להחליט מה מתאים להן ומה לא, ואיפה הן רוצות לשרת. דורשות שיפתחו בפניהן קורסים יוקרתיים כמו בסיירת מטכ"ל. והנה, באחת, מחזירים את הנשים שנים אחורה כאשר שורה של גברים, בכירים ככל שיהיו, ופוליטיקאים ופוליטיקאיות, מקימים קול זעקה על הרצון להציב צעירות בבתי הסוהר. וראשי הצבא מבטלים את כל הישגי הלוחמות ולא רואים בהן ראויות להשתתף בלחימה.
מאחר שמדובר בנשים אינטליגנטיות, מוכשרות, משכילות, ציוניות, הישגיות - יש להעביר את הכדור למגרש שלהן. אם הן ירצו להילחם, ביודען את כל הסכנות כולן, שיילחמו. אם צעירות שנקראות למילואים כדי להשתתף בשמירה על מחבלים, ביודען את כל מה שהן יודעות, ירצו לעשות זאת - צריך לאפשר להן להגשים את עצמן בדרכן.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו