בתום פרעות תשפ"א נראה שאין חץ ביקורת שלא נורה במשטרה. אני רוצה לשלוח לה גם פרחים. לצד כשלים רבים בטיפול במהומות, במבט לאחור, ובהתייחס לתמונה הגדולה, אפשר לומר שהמשטרה הצילה את החברה הישראלית. עמדנו כפסע מקרבות ירי ברחובות, שהיו מסתיימים בשפיכות דמים קשה, בעיקר בקרב ערביי ישראל. אם היינו עומדים היום מול שורת קברים ארוכה, היה לוקח עשורים לשקם את הדו־קיום בין ערבים ויהודים בישראל, אם בכלל.
ההיקף והעוצמה של האלימות הפתיעו את כולנו. הם הפתיעו, מתברר, גם את המשטרה. בערים מעורבות ובעשרות יישובים ערביים בישראל, מתפרעים יצאו לרחובות ועשו בהם כבשלהם. אלפים הסתגרו בבתים בפחד, צירי תנועה ראשיים נסגרו, בתים, בתי כנסת ורכבים הוצתו, ורכוש ציבורי הושחת. והנורא מכל - יהודי נרצח בלינץ' אכזרי וכמה נפצעו. בתחילה נראה היה שהמשטרה משותקת והלומה לגמרי. קריאות לעזרה מצד יהודים מפוחדים בערים מעורבות נותרו ללא מענה, וגם כששוטרים נכחו בשטח, הם נמנעו מעימות ישיר עם הפורעים.
אך גם כשהמשטרה התעשתה וגייסה חיילי מילואים של מג"ב, נראה היה שמדיניותה מכילה מאוד. כוחות גדולים אמנם הוצבו בשולי הערים המעורבות והערביות, אבל אלו התעמתו עם הפורעים רק כאשר נשקפה סכנת חיים ממשית. המשטרה ספגה גינויים מקיר לקיר. מימין תקפו את המשטרה ואת המפכ"ל על רפיסות, משמאל תקפו על מקרים של שימוש בכוח מופרז נגד ערבים או על אוזלת יד מול אלימות גזענית של יהודים.
חלק ניכר מהביקורת מוצדק, ולטיפול הלקוי במהומות יהיה מחיר בהרתעה העתידית. אבל בדיעבד, למדיניות הזו יש גם תוצאה חיובית. במדיניותה המכילה, המשטרה הצילה את החברה הישראלית ואת סיכוייהם של יהודים וערבים לחיות כאן יחד גם הלאה. פרעות תשפ"א הוצתו על רקע המבצע בעזה ותודלקו בשנאה לאומנית למדינה. ותיקי המשטרה העידו שהאלימות היתה קשה מזו שבה נתקלו באוקטובר 2000. לנוכח היקף הנשק הלא חוקי, מותר להניח שרבים מהפורעים הערבים היו עלולים לפנות לשימוש בנשק חם.
לו היתה המשטרה "נכנסת בכל הכוח", כפי שדרשו מבקריה, היינו מידרדרים במהירות הזיקוק לקרבות ירי מרחוב לרחוב ברחבי הארץ. במקום לשקם רמזורים, תשתיות ובתים שרופים, היינו מבקרים בבתי קברות. סביר מאוד שאז מספר ההרוגים מקרב הפורעים הערבים היה גבוה, ומספר השוטרים הנפגעים היה חלילה גדול גם הוא. במצב כזה, גם אם כל אירוע ירי בפני עצמו היה מוצדק, התוצאה הכוללת היתה בלתי נסבלת. פנימה, וכנראה גם כלפי חוץ.
רחובות ישראל בערו במשך רוב ימי מבצע "שומר החומות". הבעירה כבתה, ועתה צריכה החברה הישראלית לשקם את הדו־קיום השברירי ממילא בין ערבים ליהודים. אבל לולא מדיניותה המכילה של המשטרה, סביר שאירועי אוקטובר 2000 היו מחווירים לעומת תוצאות קטלניות הרבה יותר של הפרעות הללו. אם כך היה קורה חלילה, ספק אם החברה הישראלית היתה יכולה לאסוף את השברים.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו