אל תחכו שייתנו לכן - קחו

ביום שישי צוין יום האישה הבינ"ל. מאז שאני זוכרת את עצמי צוין הצורך בקידום נשים. חגגנו את האפליה המתקנת. מתי שהוא, לאורך הדרך, ההתנגדות שלי ליום הזה הלכה והתעצמה, ולכן גם השתמשתי במילה "צוין" ולא "נחגג".

כי בעיניי זה הפך יום מיותר, שמקבע את הנשים בעמדת נחיתות מול הגברים. אין ממש מה לחגוג.

ראו לדוגמה את ההילולה שעשו סביב בחירת טייסת למפקדת בסיס עובדה. האם זה נראה הגיוני שעשרות שנים אחרי שנשים הן חלק מהכוח האווירי, רק כעת הבינו שאישה מסוגלת גם לפקד על בסיס חיל אוויר, ולא על הגדול שבהם? וטרחו לציין שהיא גם פיקדה על טייסת. הפתעה, וואו. הם בעצם טפחו לעצמם על השכם. תראו כמה אנחנו שוויוניים. אנחנו, הגברים, מינינו מפקדת בסיס.

וראו את הבחירות לרשויות המקומיות - הן החלו עם 15 נשים בראש רשות מקומית והסתיימו כשרק 14 נשים עומדות בראש רשות. או הכנסת והממשלה הנוכחיות, שבהן הייצוג הנשי דל במיוחד על סף המעליב.

איך קורה שמקרב בעלי ובעלות זכות הבחירה בישראל, שבהם יש לנשים קצת יותר מ־50 אחוזים, הן לא מנסות לשנות את המצב באמצעות פתק ההצבעה. איך קורה שבקבינט המלחמה אין קול נשי. קול אחר שחושב אחרת. שלוקח בחשבון עוד משתנים מלבד כוח, עוצמה ונקמה. וכמו שציינתי, זה לא רק מכיוון שהגברים לא מוכנים לשחרר עמדות מפתח ועמדות כוח. זה גם כי נשים עדיין לא מכירות בכוחן לשנות את המצב.

את השוויון בין המינים יש לטפח לא יום בשנה, אלא מדי יום. בבית פנימה ובמערכת החינוך. כמו שמלמדים, מגיל גן, שאסור לאף אחד לגעת בגופך ללא הסכמתך, כך יש לטפח את נושא השוויון בין הבנות לבנים. תפקידם של המורות והמורים לפעול בנושא בשכל ובנחישות, בין היתר לפעול שיותר גברים יגיעו למערכת החינוך - הוראה אינה מקצוע נשי. ריבוי הנשים בו גורם לקיבעון אצל הילדים לגבי תפקיד הנשים בהיררכיה. מערכת החינוך חייבת לפעול שיותר בנות יופנו למקצועות ריאליים.

והכי חשוב, נשים צריכות פחות להתנצל על הצלחתן ועל כישוריהן. בערב שהתקיים בשבוע שעבר, העיתון שבו אתם אוחזים העניק אותות לנשים פורצות דרך לרגל יום האישה. המנחה, מוריה קור, ציינה את ההבדל בדרך שבה נשים וגברים מציגים את עצמם. הגברים תמיד יציגו קודם את התפקידים הבכירים שלהם. יעופו על עצמם.

איך קורה שמקרב בעלי ובעלות זכות הבחירה בישראל, שבהם יש לנשים קצת יותר מ־50 אחוזים, הן לא מנסות לשנות את המצב באמצעות פתק ההצבעה. איך קורה שבקבינט המלחמה אין קול נשי. קול אחר שחושב אחרת

אני מייחלת ליום שבו לא נצטרך לעשות את החשבונאות הקטנה הזאת, של מי נבחר לרשות מקומית, כי השוויון יהיה מלא וההבדלים יהיו שוליים. ליום שבו באופן טבעי ראש או ראשת ממשלה ימנו הרבה נשים בממשלתם כי הן טובות ומוכשרות, ולא בגלל אפליה מתקנת.

עד שזה יגיע, חברותיי הנשים, שננו מדי יום לעצמכן, לבנות ולנכדות שלכן - אתן מוצלחות ושוות! והכי חשוב, אל תחכו שייתנו לכן, קחו. כי אפילו השמיים אינם הגבול.