1 אני זוכר את הפעם הראשונה שעשיתי דרכי לקריית אליעזר, כילד תמים אי שם בעונת 86'/85'. כל כך התרגשתי להיכנס דרך שער הברזל הכחול ולראות הדשא הירוק בפעם הראשונה, בזמן שאבי רן ז"ל, זאהי ארמלי, ברוך ממן, רוני רוזנטל ומשה סלקטר ערכו את החימום לפני המשחק מול מכבי יפו. הקבוצה הנוצצת ההיא, שזכתה ברציפות בשתי אליפויות ראשונות ומלהיבות במיוחד, הפכה לכוח העולה של הכדורגל הישראלי, לימים ספינת הדגל שלו ומקור הגאווה של כולנו.
במשך כל שנותיי כאוהד מאותם ימים רחוקים אינני זוכר תקופה כה ארוכה שבה הירוקים נראו כל כך רע. רבים מזכירים אותן שבע שנים רעות בשנות ה־90. נכון, אלו היו שנים ללא אליפות, אבל זכינו במהלכן בשני גביעים ומאז אבדו עקבותיו של המונומנט הכסוף. אפילו זכינו פעמיים בתואר השנוא "סגנית האלופה" ליריבתנו המרה - מכבי ת"א.
בעשור הקודם הקבוצה זכתה כמעט בכל שנה באליפות, הגיעה לליגת האלופות והפכה לקבוצת על. גם אז, ברגעים היפים ביותר, ידעתי שיגיעו ימים פחות טובים, אבל לא תיארתי לעצמי עד כמה "פחות טובים" יהפוך לאנדרסטייטמנט כואב במיוחד.
2 כבר שלוש שנים שלא רואים את האור בקצה המנהרה, שבקרוב תהפוך למנהרה משודרגת בחסות האיצטדיון החדש. הקבוצה משחקת כדורגל רע ושומרת על מאזן די מרשים של אפס תארים ואפס מאבקים על האליפות, שלא חזרה לכרמל יותר מדי זמן. יש גם ימים כאלה, יגידו זקני חיפה, אבל גם הם יודו: כאלה עוד לא היו. מצחיק לשמוע שיש כאלה שעדיין מקווים שנסיים את העונה במקום ש"מגיע לאירופה", צמד מילים שכל כך שנוא עלי. מצבנו ממש קשה, אם זו השאיפה של קבוצה ששמה לה בכל שנה כמטרה במסיבת עיתונאים מפוארת "לזכות בכל התארים", כדברי הנשיא יעקב שחר.
3 בעונה הבאה הקבוצה תעבור לשחק באיצטדיון המפואר והמרשים ביותר במדינה. אני די בטוח שקברינטי הקבוצה יודעים טוב מכולנו שבמצב שנוצר המעבר לסמי עופר בלבד לא יספיק כדי להכפיל ולשלש את כמות המנויים. אמון הקהל בקבוצה נפגע מאוד בשלוש השנים הללו, בעיקר בזו הנוכחית. רק חיזוק מאוד משמעותי, הן בגיזרת הצוות המקצועי וכמובן בגיזרת השחקנים, יביא את ההמונים לקחת את המטרונית ולנחות בכיפת הזהב שבכניסה הדרומית לעיר.
ועוד עצה לסיום למקבלי ההחלטות: כדאי למחוק בהקדם מהלקסיקון את המשפט "במועדון שומרים על שפיות" כי בקרוב נאבד את זו שלנו.
לשנה הבאה בסמי עופר הבנויה.
הכותב הוא עיתונאי לשעבר ושותף במשרד יח"צ "בי ניוז"