לקראת הפסח נפתח פסטיבל "משחקי הרעב". הכותרות מכריזות בהגזמה כי בישראל 900 אלף רעבים, הרב אקשטיין מבכה את האומללים הרעבים בתשדירי פרסום, דוברי עמותות מספרים כיצד מספר המבקשים מנות לחג צמח השנה, ושדרני הרדיו נוזפים בנושאי משרה ציבוריים על הפקרת החלשים והרעבים בחברה.
את הקמפיין פתח מבקר המדינה בדו"ח המבוסס על סקר של הביטוח הלאומי, שנערך בתשאול טלפוני בשנת 2011. מלבד התיישנות הנתונים, שיטת הסקר "מזמינה" עיוות של התוצאות. כך גם מפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה סקרים המראים כי הכנסה של משפחה ממוצעת בישראל נמוכה יותר מרמת ההוצאות שלה. הסיבה לכך פשוטה: אנשים לא מצהירים בפני סוקרים על הכנסתם הנכונה ונוטים להפחית בה, ואילו את הנתונים על ההוצאות אפשר לבחון בדיוק רב יותר.
לביטוח הלאומי יש מסורת של פרסום מידע המתורגם בקלות לכותרות סנסציוניות, למשל הכותרות הזועקות "גם עובדים וגם עניים" שבישרו לקוראי העיתונים כי יציאה לעבודה אינה ערובה להיחלצות מעוני. מהפרסומים עלה כי 40% מכל המשפחות שיש בהן מפרנס אחד עניות, ועולה השאלה - הכיצד? מתברר, כפי שגילה העיתונאי נחמיה שטרסלר, כי עורך הדו"ח ד"ר דני גוטליב, החתום גם על הדו"ח האחרון, ציין שהבסיס להגדרת אדם כ"עובד" נקבעת על פי תשובתו של הנשאל לשאלה אם עבד שעה אחת (!) בשלושת החודשים האחרונים. אם ענה בחיוב הוא מוגדר כ"עובד". מכאן הדרך לכותרות הסנסציוניות סלולה. גם מנכ"לית הביטוח הלאומי לשעבר, אסתר דומיניסיני, ציינה את ההגזמה התקשורתית בראיון: "אני לא חושבת שבמדינת ישראל יש אנשים רעבים. אנחנו לא מדינת עולם שלישי. יש עוני, יש דלות, יש קשיים, אבל
אנחנו לא במצב של אפריקה. אנשים פה לא רעבים ללחם, בואו לא נגזים".
סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל בתקופה שבה נערך הסקר, ציין כי הדיווחים על רמת העוני בישראל לוקים בהפרזה רבה. "הכלכלה הישראלית במצב טוב. בניגוד להצהרות של כמה פוליטיקאים, מצב העוני דווקא משתפר", צוטט פישר.
הדו"ח עצמו של הביטוח הלאומי פותח בהסתייגות של ד"ר גוטליב: "אחת המסקנות של הסקר היא שלא קיימת בישראל תופעה מובהקת של רעב, כפי שהיא מוכרת בארצות עניות בעולם". ואולם כאן נפרד הדו"ח מן היומרה להציג מדדים אובייקטיביים ועובר למדידת תחושות ומענה לשאלונים, שאינם מבוססים על נתונים בדוקים, ואף לוקים לעיתים בהטיה סובייקטיבית מתודולוגית המזמינה מענה המגזים בבעיה.
הבעיה המרכזית במדידת העוני היא הנטייה של הארגונים השונים המתפרנסים מן התחום לבצע סקרים סובייקטיביים ויחסיים, תוך כדי התעלמות מנתונים מדידים המראים שיפור במצב העניים.
בדו"ח מצב העניים בישראל, שפירסם ירדן גזית ממכון ירושלים לחקר שווקים, עולה כי בכל המדדים האובייקטיביים הלך מצבם של העניים והשתפר. על פי הדו"ח, השתפר מצבם של העניים בכל מדד של רמת חיים: ביכולת לרכוש סל צרכים חיוניים, בהכנסה הריאלית, בשיעור הבעלות על מוצרים בני קיימה או בתוחלת החיים. בכל אלו מצבם של העניים הוטב באופן משמעותי. כך, למשל, חלה ירידה של 18.8% בתחולת העוני הנמדד לפי רף הכנסה ריאלית קבוע בשנים 2008-2004, וירידה של 29% בתחולת העוני לפי מדד היכולת לרכוש סל צרכים חיוניים. גם המוביליות החברתית בישראל גבוהה מהמדווח, ורבים מן המוגדרים "עניים" הם בדרכם לחיים של רווחה. לפחות 30% מהעניים יוצאים ממעגל העוני בתוך שנתיים.
הגיע הזמן לבחון את שאלת העוני על פי מדדים אובייקטיביים. ודאי שלא ראוי לפתח פסטיבל של עסקני מצוקה המכריזים מעל כל במה תקשורתית בישראל ובחו"ל כי חלק גדול מאזרחי ישראל סובלים מחרפת רעב.
הכותב הוא ממייסדי התנועה הליברלית החדשה ומנהל מרכז איין ראנד בישראל