"תרבחו ותסעדו", בירכו אמש יוצאי צפון אפריקה בישראל בתחילת חגיגות המימונה, כאשר פירוש הברכה הוא "תצליחו ותבורכו". משמעות שמו של החג "מימונה" מציין את האמונה הפרוסה על חודש ניסן שבו נגאלו בני ישראל מעבדותם. יש הטוענים כי המימונה מציינת את יום פטירתו של רבי מימון הדיין, אביו של הרמב"ם, שנולד במרוקו, והחגיגה השמחה היא הילולה על שמו. סברה נוספת היא שמקור השם מימונה הוא במילה הערבית "מימון" שפירושה "בר מזל", "מצליח", והחגיגה הגדולה היא סמל לאושר, פריון וזיווג.
המימונה הפכה ברבות הימים למסורת לאומית שבה משתתפות כל עדות עם ישראל, ונראה כי ערב המימונה מחפש כל מי שאינו יוצא צפון אפריקה, בית להתארח בו כדי להיות חלק מהשמחה.
למרות ששם משפחתי מציין את מוצא אבי כיוצא מזרח אירופה, בני חצייה השני של משפחתי הם יוצאי צפון אפריקה - מרוקו. סבתי אסתר, שתיבדל לחיים ארוכים, סיפרה לי על החג כפי שנחוג אי שם במחוזות קזבלנקה, שמציין חזרה לשיגרת החמץ. חג המימונה מציג בפנינו תמונה של שמחה, שכנות טובה, עזרה הדדית, רוחב לב ומצוות הכנסת אורחים - בינם לבין עצמם ועם ערביי המקום.
המימונה עבורי היא חיבור נפלא של מזרח ומערב: הלוא לפני שבוע אכלתי גפילטע פיש עם חזרת בליל הסדר, וטעמתי את טעמי מזרח אירופה, היום אני נוגס במופלטה שמנונית וטעימה שמגיעה מקצהו האחר של הים התיכון. החיבור הזה מדהים, ולא רק בהיבט האישי שלי. במדינת ישראל אנחנו זוכים לטעום, לחגוג וליהנות מחגים ומנהגים שונים שטרם קום המדינה רבים לא שמעו על קיומם. אפילו בן־גוריון, ראש הממשלה הראשון, לא ידע על מה השמחה במימונה. אבל היום, חסר לנבחר ציבור שלא יצולם עם תרבוש על הראש ומופלטה ביד.
לאט לאט אנחנו מרכיבים את הפאזל הזה שנקרא תרבות ישראלית. אם בתחילה היה נראה שמדינת ישראל היא אוסף של יהודים מכל העולם ואין דבק שיאחד אותם, הרי שהיום כבר ניתן לשרטט את התמונה של התרבות הישראלית.
החג השמח והנפלא הזה מאחד אותנו על אף השסעים והקרעים שקיימים בינינו. מזרחים עם אשכנזים, חרדים עם דתיים וחילונים, מתנחלים עם תל־אביבים, ימנים ושמאלנים, מכבי והפועל - את כולם נוכל למצוא באירועי המימונה שנחגגים ברחבי המדינה. זוהי תמציתו של הישראלי - פותח את דלת ביתו ואת ליבו, ומכניס אורחים בברכה.
כשחיו היהודים במדינות צפון אפריקה היה מקובל להזמין לשולחן המימונה את אחמד, עבד ואיברהים השכנים, כאן בישראל מזמינים לשמחת המימונה את רוזנשטיין, גולדברג ושלונסקי. אולי בתקווה שבשנה הבאה נחגוג את המימונה עם שכנינו מעזה ומרמאללה. תרבחו ותסעדו!
