כמדי שנה ביום הזיכרון נתייחד, כלל עם ישראל, נעמוד זקופי קומה ובגרון חנוק נזכור את יקירינו חללי מערכות ישראל. שירי יום הזיכרון הפכו לנכס צאן ברזל של מורשתנו יושמעו בטקסים ומעל גלי האתר. מילות השיר "לכל איש יש שם" של המשוררת זלדה יזכירו לכל אחת ואחד מאיתנו את בן המשפחה, החבר או המכר שהלך ולא ישוב.
ביום הזיכרון כלל עם ישראל מרגיש את הכאב, את המחנק בגרון שאותו חשות המשפחות השכולות במשך כל ימות השנה. עם משפחת השכול עומדים איתנו אלפים הנקראים על שם האב, הדוד או הגיבור הנעלם, שאותו לעולם לא יזכו לפגוש. ביום היוולדי זכיתי להיקרא על שם אחד מני אלפי הגיבורים הללו ובכך להצטרף לאותם אלפים המהלכים בקרבנו כאנדרטה חיה לגיבור שנפל.
דני ורדון ז"ל, שעל שמו נקראתי, היה מפקדו של אבי בסיירת של חטיבת הנגב. בילדותי ניסיתי ללקט כמה שיותר מידע על הדמות והאגדה. דני ורדון, בן קיבוץ גבעת ברנר, אהב והכיר את הארץ שלנו. במהלך שירותו זכה פעמיים בצל"ש ובעיטור הגבורה על ניסיון ההצלה של לוחם מהסיירת שנפצע מאש צלפים ונלכד בסמטה באל־עריש בשלהי מלחמת ששת הימים. פעולה הרואית זו היתה מבצע ההצלה האחרון של דני ורדון. למרות הסכנה ניסה להציל את חיילו הפצוע וצלף מצרי סיים באבחה חדה את חייו של דני. מותו הפתאומי בדמי ימיו השאיר לוחמים המומים, אלמנה ושני יתומים. ברגע זה, באותה סמטה באל־עריש, נדר אבי לקרוא לילדו על שם מפקדו הנערץ.
שנים מספר לאחר מכן, "בארץ המרדפים" בבקעת הירדן, בגבעות שבהן נפלו גדי מנלה ואריק רגב בהיתקלות עם חוליית מחבלים, במהלך פעילות מבצעית של לוחמי הסיירת, נפגע אבי יוסף דנון ז"ל פגיעה אנושה בראשו, פציעה שלאחר מאבק ממושך הובילה למותו. ביום היוולדו של בני בכורי בחרנו רעייתי ואני לקרוא לבננו הראשון אביעד־יוסף על שם סבו הגיבור שאותו לא יפגוש לעולם.
ברור היה לנו שיהיה על בננו להתמודד עם אותם שאלות ואתגרים שאיתם אני התמודדתי. גם אותו מלווה הרצון לדבר עם מי שהכיר את הדמות שעל שמה הוא נקרא, לראות כל תמונה מצהיבה של הגיבור הנפקד וללקט פרטים על מהלך הקרב האחרון. הניסיון חסר הסיכוי להשלים את תמונת הפאזל של דמותו של אבי לעולם לא יצלח. קשה להשלים עם המציאות המורכבת שבה אתה נושא יום־יום, דקה־דקה את שמו של גיבור שבאמת לעולם לא תזכה להכיר. אף על פי ש"נבחרנו" לשמש גלעד חי ונושם, לא נוכל באמת להפנים ולייצג את החלל אשר את שמו אנו נושאים בגאון. גם היום, כאשר מכרים של דני ורדון ז"ל שואלים אותי אם אני יודע שהוא היה מפקד מזן נדיר, איני יכול באמת להתחבר לרגשות שלהם, כמו שבני אביעד־יוסף לעולם לא באמת יכיר את אהבת הארץ היוקדת של סביו שעל שמו הוא נקרא.
ביום הזיכרון עומדים כולנו כאיש אחד כגלעד זקוף לזכר החללים, נושאים את שמותיהם בפינו ונחושים מתמיד להמשיך להגן על המולדת היקרה שלמענה הם הקריבו את חייהם. היום, כולנו נקראים על שם חללי מערכות ישראל. היום, כולנו משפחה שכולה אחת גדולה.
"לכל איש יש שם
שנתן לו אלוהים
ונתנו לו אביו ואמו"
הכותב הוא סגן שר הביטחון ויתום צה"ל