לפי נתוני משרד החינוך, ועל פי דו"ח מבקר המדינה הטרי, קיימת צניחה מאסיבית במספר התלמידים הניגשים לבחינת הבגרות במתמטיקה ברמת חמש יחידות - ב־2013 פחות מ־10% מתלמידי התיכונים עשו זאת. בחינת הבגרות במתמטיקה, שתיערך מחר, מעלה תמיד לדיון את מידת הרלוונטיות של המקצוע ואת נחיצותו. תלמידים ואנשי מקצוע כאחד טוענים שיש בעיה מהותית באופן הלימוד בתיכונים, ואני מאמין כי השינוי חייב לבוא לידי ביטוי, בראש ובראשונה, בתכנים, כך שהדגש יושם על יצירתיות ועל חשיבה מתמטית ולא על טכניקה.
תוכנית הלימודים לבגרות אינה מותאמת לצרכים ולאמצעים של התקופה הנוכחית. הדור שלנו משוכנע שמתמטיקה היא אמנות החבטה במשוואות על ידי נוסחאות. התלמידים מסוגלים לחשב נגזרות של פונקציות מסובכות, בלי לדעת מה ההגדרה של נגזרת או של פונקציה ובלי להבין בכלל מה זה הגדרה...זוהי אינה אשמת המורים. הלחץ עליהם להכין את התלמידים לקראת המבחן גורם להם להעביר לתלמידים "שיטות" להצלחה, בלי להסביר את ההיגיון.
תלמידים מרגישים שהם מבזבזים את זמנם, רבים אינם מבינים את משמעות המושגים המתמטיים הנלמדים ולא מקשרים אותם למציאות. אבל מתמטיקה מתחברת לנושאים רבים של לוגיקה, פיזיקה ואפילו פילוסופיה, שלא לדבר על העמקת היצירתיות של התלמידים - כל אלו יכולים להפוך את החומר הנלמד לאטרקטיבי ולמעניין יותר ולגרום לתלמידים רבים יותר לבחור להעמיק את לימודיהם במקצוע.
התחושה הזו עלתה אצלי אחרי למידה של המקצוע בדרכים שונות. תמיד הייתי טוב במתמטיקה, ובגיל צעיר כבר שלחו אותי לתוכניות האצה ומצוינות. התחושה שלי בתוכניות כאלו היתה של תסכול מתמשך, של חוסר הבנה ובעיקר של ניתוק. לפני שנתיים עברתי למסגרת אחרת, לתיכון המאפשר למורים שלי לפתוח בפניי את הנושאים המעניינים באמת. דמיינו את התסכול שחשתי כשגיליתי שאת רוב המאמץ שהשקעתי עד אותו יום היה אפשר לסכם בשורה קצרה למחשב, ולהשאיר אותי לעסוק בבעיות מהותיות יותר. דמיינו את ההנאה כשגיליתי שיש בעיות שהאתגר האמיתי בהן הוא יצירתיות ולא אורך הפתרון או כמות הנוסחאות; שיש שאלות בחיים האמיתיים שדורשות להשתמש במה שאני לומד.
אוהבים להגיד ש"התלמידים של היום לא יודעים לחשוב", אבל מה אפשר לעשות כשמערכת החינוך מוציאה מחזורים מלאים בתלמידים שכל זיכרונותיהם מהמקצוע הם שעות של ישיבה אינסופית מול מספרים מנוכרים, בלי להבין עד הסוף מה בכלל הם עושים. הורגלנו בחשיבה טכנית ולא יצירתית, ותלמיד ממוצע אינו מסוגל להתמודד עם תרגיל מעל לרמת קושי מסוימת. הוא משוכנע שהמקצוע מסתכם בכמה תבניות פשוטות ולא רואה את היופי ואת האלגנטיות שיש במתמטיקה אבסטרקטית. חשוב לשנות את אופן הלימוד, כך שהדור הבא יקצר את העיסוק בפתרונות טכניים ויתעסק יותר בהבנת עקרונות ובנושאים מחשבתיים.
השיטה הנוכחית פשטה כבר מזמן את הרגל. האקדמיה אומרת את זה, התעשייה אומרת את זה, ההיגיון אומר את זה, והתלמידים מצביעים ברגליים.
הכותב הוא תלמיד כיתה י"א בתיכון הישראלי למדעים ולאמנויות בירושלים