עכו, יום שישי האחרון, קצת אחרי חצות. מכוניות שועטות לפאתי העיר העתיקה במהירות מופרזת, קולות נפץ עזים, צעירים באופנועים חוצים את הרחוב בפראות ורוכבי אופניים חשמליים נגד כיוון התנועה, ללא קסדות, באין מפריע.
במורד הרחוב, לפני השוק, ניצבת נקודת משטרה קטנה, אבל בסוף השבוע היתה סגורה; ניידות לא חלפו באזור. ביום ראשון, חג השבועות, פקדו את המקום תיירים אחדים. בשעות האור העיר העתיקה רגועה יחסית ובעלי העסקים מסבירי פנים. טראומת האירועים לפני עשור עדיין ניכרת. לאחר המהומות באוקטובר 2008 לא פקדו יהודים את החנויות, והפגיעה הכלכלית היתה קשה. העימותים האלימים אירעו בעכו לאחר שנהג ערבי נסע בהתרסה בליל יום הכיפורים בשכונה המאוכלסת ברוב יהודי.
ג'עפר פרח, העומד בראש ארגון "מוסאוא", לא היה מוכר עדיין, אבל כבר אז ניחן בכישוריו הפרובוקטיביים. פרח הוא איש זכויות אזרח בערך כמו שהמועצה לזכויות אדם של האו"ם חרדה לזכויות אדם ברחבי העולם. עדי שוורץ, אז כתב "הארץ", פרסם שלשום פוסט מרתק השופך אור על דמותו של פרח, חביב התקשורת מאז האירועים בחיפה: "יום או יומיים לאחר המהומות (בעכו) ניסו התושבים לחזור לשגרה... עד שמגיעים כתב או מצלמה ואז פתאום מגיעים בעלי עניין, מתסיסים קבוצה של 20-10 איש שמתחילים בהפגנה, ואפשר להראות ש'בעכו סוערות הרוחות'. מי שהתסיס במקרה ההוא היה ג'עפר פרח (שאינו תושב עכו)... בשלב מסוים ממש הסתער על פתח בניין העירייה והחל לרוץ במסדרונות, למנוע מערבים תושבי העיר להיפגש עם אנשי העירייה".
הכתבה ששוורץ פרסם בשעתו לא כללה פרטים אלה, אבל נכתב בה שפרח הלהיט את הרוחות. למחרת קיבל שיחת נזיפה מחבר פרלמנט אירופאי. לא מפתיע, אפוא, שאותו איחוד אירופי קפץ בדרישה לחקור את נסיבות פציעתו (דרישה שבאה לאחר שכבר נפתחה, בצדק, חקירת מח"ש בעניין).
וזה מתקשר לסוגיית המימון של ארגון מוסאוא: בין 2008 ל־2014 תוקצב הארגון ב־1,238,177 דולר מהקרן לישראל חדשה; בין 2012 ל־2016 קיבל כ־2 מיליון דולר מישויות מדיניות זרות. סך התרומות ממדינות זרות לארגון עומד על 83%(!), כך לפי אתר NGO-monitor.
באתר הארגון נכתב כי "מוסאוא פועל לשינוי מעמדם ומצבם של האזרחים הערבים־פלשתינים בישראל, תוך שמירה על הייחוד הלאומי־אזרחי של האזרחים הפלשתינים במולדתם". אבל כדאי לשים לב לנייר עמדה מ־2006, שם הסיסמאות לובשות תוכן מטריד, שמתכתב היטב עם התמונות (רעול פנים חמוש בסכין שנעצר) ועם הקולות ("בדם ואש נפדה אותך פלשתין") שסיפקה ההפגנה בחיפה.
הנה רשימת הדרישות המופיעות בנייר העמדה, שחיבר ד"ר יוסף ג'בארין מטעם הארגון: הכרה רשמית במיעוט הערבי כמיעוט לאומי וכעם בעל מולדת; חוקה שבה הכרה מפורשת בזכות הקולקטיב הערבי־פלסשתיני על בסיס לאומי־קבוצתי; אזכור השמות הערבים במרחב; ניהול עצמי בתחומי החינוך, הדת והתרבות, כולל הקמת מערכת חינוך ערבית עצמאית ונפרדת; העברת נכסי הוואקף לעדה המוסלמית; שינוי סמלי המדינה, ההמנון והדגל; שוויון בהגירה ובהתאזרחות; הכרה רשמית ב"אסון הפלשתיני" ומתן זכויות היסטוריות. במילים פשוטות: אין מדינה יהודית.
אז את השבר ברגלו של פרח יש לבדוק כיצד קרה; אבל הסכנה בהרמת הראש של הלאומנות הקיצונית הערבית - צריכה להעיר את כולנו.
טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו
