גיוס החרדים: סבלנות, תהליך ופשרה

מי שמוּנָעים משנאת החרדים - ורוצים לראותם נאנקים כאַסְקֻפָּה הַנִּדְרֶסֶת תחת לחצו של ציבור הרואה בהם אויב - כנראה לא יאהבו את המלצות הוועדה לבחינת גיוסם של בני הישיבות. כל השאר, המחפשים נתיבות לשלום בתוכנו, ימצאו בהצעת החוק שהניח שר הביטחון, אביגדור ליברמן, תהליך שבכוחו לחולל שינוי עמוק בחברה, וצופה אלי שוויון לא רק בנטל הגיוס לצה"ל, אלא גם מאפשר כניסתם של חרדים לשוק העבודה בדלת הראשית, והשתתפותם בנטל המס, שהוא הנטל העיקרי הרובץ על כולנו כל חיינו.

צה"ל, מתברר, אינו רואה בחרדים אויב שיש להכניעו. אדרבה, "מיום הקמתו, זה למעלה מ־70 שנים, צה"ל הוא צבא־עם ממלכתי ושוויוני, המבוסס על גיוס חובה ועל ערך השירות לכל" (מתוך תזכיר החוק). בתמצית, ההצעה מדברת על סבלנות וסובלנות; על מתן אפשרות להעמקת ולהבשלת תהליכים, שממילא מתרחשים במגזר החרדי, ומעידים על רצון להשתלב בחברה. על תהליך, שישקף עלייה מדורגת במספר המתגייסים על פני תקופה של כעשור שנים. 

אז נכון שהחרדים יוסיפו לקבל דחייה משירות צבאי, אך בתמורה יצטרכו לעמוד ביעדי גיוס של 8% בכל אחת משלוש השנים הראשונות, 6.5% בשלוש השנים הבאות ו־5% בארבע השנים שנותרו. היעדים תואמים את צורכי צה"ל ואת יעד הגיוס הכללי. במידה שלא יעמדו ביעדים, יושתו על המגזר עיצומים כלכליים, השווים להיקף הפער בין המתגייסים בפועל לבין היעד שייקבע בחוק, ולא עיצומים פליליים כמו בחקיקה הקודמת. 

החבל, שנמתח בחקיקה ההיא יותר מדי, עורר מהומות, שסייעו בידי המפלגים בתוכנו להשניא את הציבור החרדי ביתר שאת, ולהפך. חבל. המציאות במגזר החרדי, כפי שמשתקפת ממחקרים שונים, מלמדת על רצון גדל בקרב צעירי המגזר להשתלב בחברה. למשל, מספרי הלומדים באוניברסיטאות והמשתלבים בעבודה נמצאים בנסיקה. באשר לגיוס לצה"ל - בעשור האחרון גדל מספר המתגייסים פי עשרה! עדיין מדובר במעטים יחסית, אך המגמה מעודדת. 

אסף מלחי, מהמכון הישראלי לדמוקרטיה, חקר ומצא שאלפי המתגייסים, מכל קצות החברה החרדית, עושים זאת משילוב שבין מניעים אישיים הקשורים ברכישת ניסיון תעסוקתי איכותי במסגרת הצבאית, לבין השאיפה למיצוי עצמי, אידיאולוגי ולהעצמה אישית, שלא מצאו ביטוי בעולם הישיבות. בקצה הדרך הם גם משתלבים היטב בחברה הכללית, וקרובים יותר להזדהות עם ערכיה הלאומיים.

עבור זקני המגזר החרדי, המגמה הזו היא איום קיומי; הבדלנות משמרת אותם. מאבקם למנוע גיוס הצעירים נובע יותר מחשש "התבוללות" מאשר הצורך לקיים "והגיתָ בו". הם מתבוננים ביהודה משי זהב - שעשה כל הדרך מלוחם גרילה נגד המדינה, עד לאבא לחיילים קרביים - ומבקשים לעכב את ההשתלבות הבלתי נמנעת. בקוטב השני עומד ציבור שמלא אמפתיה למגזר הערבי, אך עם אפס סובלנות כלפי החרדים.

מי שמבין שכור ההיתוך האידיאלי מאפשר לקבוצות מיעוט לשמר את ייחודיותן, לצד השתלבות בחברה במידה המספקת את צורכי הכלל, מבין שעדיף להסתפק בצעדים קטנים. ככה בונים עם; לא בחיל ולא בכוח, כי אם ברוח טובה ומתפשרת.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו