כשנכדו של הרוזן ברנדוט סלח לישראל

הנה אירוע שנשאר בשולי החגיגות במלאת 70 שנים להכרזת העצמאות: לנוכח המתקפה להשמדת מדינת ישראל על ידי חמשת צבאות ערב, מינה האו"ם את הרוזן השבדי, פולקה ברנדוט, לשמש שליח להשגת שביתת נשק בין הצדדים הלוחמים. ואכן, כשבועיים לאחר הכרזת העצמאות הצליח ברנדוט להשיג הפסקת אש למשך חודש ימים. 

ברנדוט לא הסתפק בכך, והחל לנסח תוכנית לפתרון ארוך טווח לשאלת ארץ ישראל. חלק מסעיפי התוכנית היו לרועץ במדינה הצעירה, ובראשם הפקעת הנגב מריבונות ישראל ובנאום ירושלים. נוסחה זו הכעיסה עד מאוד את רה"מ בן־גוריון. ברנדוט ושותפו האמריקני ראלף באנץ' הסתגרו במלון באי רודוס, בניסיון להגות מתווה אחר שעליו יסכימו הצדדים. 

ב־16 בספטמבר 1948 הגיע ברנדוט לירושלים, ולמחרת, בעת שעשתה שיירתו את דרכה לעבר אכסניית ימק"א, ארבה לה חוליית לוחמי מחתרת לח"י. יהושע כהן פתח באש והרג את ברנדוט וקולונל צרפתי במשלחתו. 

ברנדוט שילם בחייו על תוכניתו, אך אם זו היתה מתממשת, ספק אם ישראל היתה מוסיפה להתקיים כמדינה עצמאית. צמרת השלטון של ישראל, בראשות בן־גוריון, גינתה את המעשה, אולם אפשר לפקפק בעומק אבלה על הרג המתווך.

חלפו שנים, ובן־גוריון פרש ל"גלות מרצון" בקיבוץ שדה בוקר. במחווה זו ביקש להמחיש את חשיבות הנגב, מתוך שאיפה שבעקבותיו יגיעו רבים נוספים להפריח המדבר. 

בימים אלה שוהה בישראל נכדו של ברנדוט, שאף הוא נקרא פולקה ברנדוט (60), אם כי ללא תואר האצולה. הוא הגיע לירושלים כדי להשתתף במעמד זיכרון צנוע לסבו, שנערך מטעם מוסד שבדי. 

לאחר כמה דברי הערכה לברנדוט הסב, נפגשתי עם הנכד. ציפיתי כי יגלה כלפיי פנים זועפות, צאצא לעם שחיסל את סבו. הופתעתי מאוד: ברנדוט הנכד הקרין בשיחתנו אך חמימות ופתחון לב, ולהתרשמותי היו אלה רגשות כנים. 

הנכד נולד כעשור לאחר רצח סבו. מילדותו, סיפר, התעניין, קרא ונפגש עם כל מי שהיה יכול ללמדו על הסבא, המתווך. שאלתיו: "האם אתה חש מרירות כלפי ישראל עקב גורלו של סבך?", והוא השיב נחרצות: "אכן, קיים צער עמוק. אך לי ולמשפחתי אין כל תחושת מרירות כלפי ישראל. אנו רק מקווים שיימצא פתרון לסכסוך הישראלי־פלשתיני". 

ברנדוט הנכד היה כמובן מודע לכך כי יהושע כהן, שירה בסבו, שימש לימים כשומר הראש האישי של בן־גוריון בשדה בוקר. אין ספק כי בן־גוריון עצמו ידע על הפרק ההוא בחייו של שומר ראשו. המתנקש בחיי סבו שימש, לא פחות, משומרו האישי של מי שהיה ראש ממשלת ישראל בעת ההתנקשות. אך ברנדוט הנכד הוסיף ואמר בשיחתנו: "בכל ליבי אני מאחל אך טוב לישראל, לפלשתינים ולירושלים. למנוע מלחמה, בכך אנו כולנו חפצים". 

שיחו האנושי של ד"ר ברנדוט הנכד אינו אלא הערת שוליים בקורות ימי ישראל. אך כדברי המשורר האנגלי אלכסנדר פופ, "לטעות זה אנושי, לסלוח זה אלוהי". דומני כי ברנדוט הנכד סלח.

 

טעינו? נתקן! אם מצאתם טעות בכתבה, נשמח שתשתפו אותנו